אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

ואני יודעת, שאצליח,

ואני יודעת,שאהיה על פסגת העולם,

ואני יודעת שאח"כ אני אפול ואשבר ואתרסק,

כי בשבירה הזו,בריסוק הזה .

יש משהו שאני מאד נהנת ממנו, כאלו מצאתי את הזון שהכי מתאים לי.

אני אוהבת שמנסים לשבור אותי לאט לאט,ואז שמגיעים לנקודת השבר הזו חופרים בה עם כל הכילים האפשרים.

ואז לאט לאט מאחים אותה,

ונותנים לי להתרפא לאט לאט.

או שמשאירים אותי כמה זמן מדממת,פצועה ושבורה לרסיסים.

נותנים לי לבכות את כל הבכי שהתווצר אצלי,ומשחקים לי עם הפגיעה עד קצה היכולת שלי.

זה מרטיב אותי,מחרמן אותי בטירוף והדבר הכי מסוכן שיש.

אבל זו אני, אוהבת לקחת את עצמי לקיצון