אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אני סתומה מפגרת,

כזו שרוצה את הדבר הבלתי אפשרי,

וזה לא כי היא לא אוהבת את עצמה.

זה רק בגלל שאני לא מסוגלת להכיל את זה שאוהבים אותי.

מפגר נכון?

כשאני חושבת על זה,

בחיים לא חשבתי על זה.

לא היה לי את החלום הזה שאני אגור עם מישהו שאני אהיה הירח שלו והוא השמש שלי,

שאני יאיר לו שהכל מחשיך והוא ישרוף אותי שהיום עולה.

והנה,

עכשיו אני קצת מפנטזת על זה,

אני לא יודעת למה אפילו.

אני לא יודעת איך מתנהגים בכלל במצבים כאלו,

אני משוגעת חסרת תקנה,

ואני מעיפה את.כל מי שמצליח להצית בי ניצוצות של הרגש הזה שאף פעם לא הרגשתי,

אני לא יודעת אם זה בכוונה שלא נתתי או שזה פשוט עדיין לא קרה.

אני חושבת שאיבדתי האמון באהבה,

הייתי כלכך עסוקה בלא להיות כמו ההורים שלי עד שכיבתי את הצורך הזה. (?)

אני מפגרת,מטומטמת ובהחלט לא אפויה,

שבגיל 26 אחרי גירושין ואמא ל2 ילדות מתוקות.

אני רוצה מישהו שישרוף לי את הלב ואת המח יחדיו,

ושאני אהיה מרכז עולמו והוא שלי.

ילדה חסרת תקנה?

בהחלט.

בטוחה שאתעורר יותר מאוחר מהפנטזיה ואחזור למציאות.