לפני שנתיים. 6 במאי 2022 בשעה 9:23
ככל שאני חושבת על זה,
אני לא יודעת להכיל את כל הדבר הזה.
אני כבר כיבתי את החרדות,
אין כבר לופים.
אני חוזרת לנל המקורית הזורמת.
וזה כייף לי.
כיף לי גם שיש מקום להיות הכי אני,
הכי זונה,
שיש.
מבלי שום ביקורת,
או מבלי שאני צריכה להתגונן.
גם כל פנטזיה מתקבלת בברכה.
אין שפיטה אין התגוננות ואין סתם הטחות שלא קשורות למציאות.
יש רק כנות והכלה.
וזה נעים לי.
עד החרדה הבאה 😇
