אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

כן יש לי תקווה שהוא לא יקרא את הפוסט הזה,

כי הוא יהיה כל כך חשוף, 

אבל אני חייבת קצת לירוק את מה שמתבצר אצלי בפנים.

הוא בא משום מקום,

בא וכבש, כמו שהוא אמר,

לא וויתר,וגם לא הראה שהוא מתכוון לוותר.

אני מודה ומתוודה אני לא יודעת עדיין,איך להכיל את כל הרגשות שהוא גורם לי להרגיש,

את כל הדברים שהוא גורם לי לחוות.

אני מרגישה בעננים ובוא זמנית אני כלכך חרדה,יותר נכון מפחדת.

הוא הצליח לחדור מתחת למעטפת, לא רק במילים יפות גם במעשים.

כמו שהבטיח.

אני כל כך אסירת תודה על זה שהוא היה לצידי השבוע

זו הייתה חוויה יותר קלה  מהקודמות.

הוא נמצא אצלי כל היום בין המחשבות, וזה הורג אותי.

אבל החלטתי לשחרר ולזרום,

ולהפסיק עם החוסר הבטחון המטומטם שנהיה לי.

ולתת לי להנות מזה.

כי נראלי שגם לי מגיע להיות מאושרת.