החרדה מתפשטת.לה בכל הגוף וזה מקשה עלי לתפקד,
אני נזכרת בכל הפעמים שהטיחו בי עד כמה אני לא אישה טובה,
וכמה אני צריכה להשתנות.
ופשוט בא לי להעלם.
כן אני בהחלט לא אישה רגילה,
יש לי ראש וקו חשיבה שמאד דומה לגברים,
אולי בגלל זה אני מסתדרת איתם יותר טוב?
יש לי ראות שונה על כל המושג הזה אהבה, מערכת יחסים וכו.
וזה גם מה שגורם טריגר לחרדות האלו.
הקטע שאני חשופה כאן,
שאני שמה את עצמי עירומה על המגש ומגישה לו אותי הכי כנה שיש מלחיץ אותי.
כי ככה אני הכי חשופה לפגיעות,ככה יש לו את הדרך הכי קלה לפגוע בי.
והרי אני מזוכיסטית נפשית, כי אני לא יודעת איך לקרוא לי,
אם אני לא משחקת את המשחק המצופה.
היכולת שלי להכנס לסרטים ולהתחיל להכנס לחרדות מהירה יותר מהיכולת שלי לגרום למוח שלי להפסיק לרוץ.
ואני שונאת את זה.
שונאת את זה שאני נכנסת ללופ הזה.
ואולי בכלל אני שונאת את עצמי עד כמה שאני אוהבת את עצמי?
