אני כמו הגאות והשפל,
פעם למעלה ופעם למטה.
אומרים שמזל סרטן נשלט ע"י הירח, הרי הירח הוא לפעמים מלא ולפעמים חסר, הוא מסמל חוסר יציבות וחוסר בהירות,
וכך המצבי רוח שלי,
וזה החוסר האיזון שבי,החוסר יציבות שלי.
אני יכולה לקום מאד שמחה ובהיי ומהר מאד לנדוד לעצבות ולחוסר חשק.
בתקופה הזו אני לרוב נוטה לעצבות וחוסר שקט מובהק, ויש ימים בודדים שאני שמחה וצוהלת.
ואני לא אוהבת את זה,
אני רגילה תמיד להיות בהיי ושמחה,ועכשיו העצבות מתפשטת אצלי לאט לאט ואוכלת כל תא שמח בגופי,
ואין לי כוח אפילו לעצור אותה.
פעם הייתי נלחמת בזה,בכל הכוח.
כיום אני מותשת ממלחמות, ולאט לאט מוצאת את עצמי מתייאשת.
כי אני אבודה ואני לא רואה איך אני חוזרת לעצמי,
אני יותר נכון אבודה ושבורה.
קשה לי להתחבר לאנשים שלמים כי אני מרגישה שאני מכתימה אותם עם הרסיסים שלי שעפים לכל עבר.
אני רוצה לצאת, להתאוורר אבל אני לא מסוגלת
אני מפחדת מהעולם שבחוץ פתאום.
ואף פעם לא הייתי פחדנית יש לומר אפילו שלא היה בי פחד.
אבל אם לא הצלחתי לשמור על הקטנה שלי בחיים איך אצליח לשמור עלי?
העולם הזה אכזרי,
ואני מחפשת כלכך את זה שיגן עלי מפניו,
וזה מפגר,
למה אני צריכה שיגנו עלי?
אבל הטראומות עוד בועטות וחיות והן קצת תוקעות אותי בבית.
התקופה שעברתי היא התקופה הכי טראומתית שעברתי,כן אפילו יותר טראומתי מהאונסים שעברתי והשיברון לב שעברתי.
בגלל זה אני כלכך מפחדת להפתח,ולהיות אני.
יש לי חומה כלכך קשה לפני הלב שלי שאני לא יודעת איך בכלל להוריד אותה.
היא מוקפת בכלכך הרבה חוטי ברזל, דוקרנים ושערים.
שחס וחלילה לא יצליחו לפגוע בי שוב.
אני רוצה שהלב שלי יהיה חופשי,להיות יציבה ולהחזיר את השמחה לחיי.
כי אם זה לא יחזור אני אנבול לאט לאט וישאר ממני רק קליפת אדם ללא תוכן וללא מהות בחייו.
