אני מידי פעם שולחת לנשים שהיו איתי בכל האישפוזים,
הודעות ומתעניינת בהן.
לא בגלל שאני סקרנית לדעת מה באמת קורה איתן,
אלא להזכיר להן שהנה יש לכן מישהי לפרוק לה אם אתן צריכות.
רק לאחת אני לא שולחת הודעה,
למישהי שנפטרה לה גם ילדה אחרי כמה ימים שהילדה שלי נפטרה.
אני מפחדת שאני יציף לה את זה ואני לא יודעת באיזה מצב היא אז אני נמנעת.
למרות שהייתי מתה לפגוש אותה שוב,
ולפרוק מעלי את כל הרגשות והיא לי.
כי רק אנחנו נוכל להבין את אחת השניה הכי טוב.
אני מזכירה להן שאני כאן,
שאולי עברתי טרגדיה אבל אני עדין יכולה לעזור לכן רק אם תפרקו קצת העול.
ואני עושה את זה להן,
כי כשהייתי שם הן נתנו להרגיש שזה בסדר לבכות,
בסדר כמעט להתעלף,
הן כל שבת הכריחו אותי להצטרף אליהן.
וביום שהיא נפטרה הן לא עזבו אותי עד שאבא שלי בא ואחותי.
נתנו לי מים.
כדורי הרגעה אם אצטרך
ובעיקר היו שם בשבילי.
כשהייתי בבית חולים הבנתי מה זה אחדות באמת ומה זה כוחן של אימהות.
לא משנה מאיזו דת את או איזו עדה כל אחת היתה בשביל השניה.
ואני לא נתתי לאף בנאדם לבוא ולהיות איתי מכיוון שהיה חשוב לי שהם היו שם בשביל הגדולה אני אסתדר לבד,
והן?
היו שם בשבילי כל רגע ורגע.
בבכי ובצחוק,בהתעלפות ובערות
וברגעים הכי קריטיים שהייתי צריכה יד מנחמת,או חיבוק מוחץ.
הן עמדו שם כמו לביאות ועזבו לרגע את הילדים שלהן והיו שם בשביל אישה אחת שהן לא מכירות.
אישה אחת שגם היא נלחמה על החיים של הילדה שלה.
*הפזמון נמצא על הקבר של הבת שלי
*כשאני שומעת את השיר הזה זה מזכיר לי כל אחת מהן ואת הילדה שלי .
♥︎
