אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

החורף הזה זה הסיוט לכל אמא,

במיוחד אמא חרדתית כמוני עם ילדה צומיצתית שלא עוזבת אותי לדקה.

בהחלט הנקתי אותה שנה ו3 חודשים ומאז יש לה חיבה מסתורית לציצי שלי

במיוחד כשהיא חולה,

היא ישנה רק עליו,ונרדמת רק עליו כמובן.

ככה שחזרתי להיות מוגבלת בתזוזות בדיוק כמו בהנקה.

אני לא יודעת אם אני התגעגעתי לזה או לא,

אבל העיקר שיש לי אותה דבוקה לי לתחת,לפעמים זה מה שאני צריכה להרגיש ממנה כדי להרגיש חייה.

כל פעם שהיא חולה,היא מזכירה לי את הקטנה ז"ל.

ואני עדין מתגעגעת אליה מאד,למרות שאני כבר לא בכיתי כמה לילות כי הראש שלי עסוק במלא מחשבות ולתת צומי לילדה אחת בת 3 שתודה לאל לפעמים לא נותנת לי להרגיש את בחוסר של אחותה כי מתנהגת כמו 2 ילדים.

אני מותשת ועייפה מאד,

ורק רוצה לישון בלי סוף,אבל אלוהימה לא נתנה לי את האפשרות להרדם בקלות ביום, בעצם גם בלילה אני לא יכולה להרדם בקלות.

אז לחיי האמהות ששורדות את החורף הזה על כמעט 0 שעות שינה.