ספרים מוציאים ממני רגשות,
לא משנה עד כמה אני אדחיק את מה שאני מרגישה,
ספר טוב יוציא את הכל ממני.
וזה מה שקרה כרגע.
יפה שלי,
אני מתגעגעת אליך כל כך,
מחר אחותך הגדולה הולכת להתחפש ואת לא כאן כדי לראות את זה,
את לא כאן לראות את אמא שלך שעובדת קשה כדי להרים את עצמה ולהתקדם.
מלאכית שלי,
אני מרגישה קצת פתטית ששלחתי הודעה לזמר שאני אוהבת,
שיכתוב עליך שיר.
כאלו שהוא יענה לי בכלל.
אבל אני צריכה משהו ממך,
אני צריכה משהו שייתן לי תחושה שאת עדיין אכשהו קיימת, שלא באמת את שם קבורה מתחת לאדמה.
השלמתי עם זה שהאבל שלי לא יעבור הוא יהיה איתי תמיד,
לא משנה כמה יהיה לי טוב, כמה אהיה שמחה.
הוא יהיה שם ברקע.
כי את חלק ממני,כן את עדין חלק ממני למרות שאת לא כאן פיזית איתי.
את פאקינג יצאת לי מהכוס,
אני פאקינג סחבתי אותך 9 חודשים בתוכי, בתוך הרחם שלי ששמר עליך בחיים.
היית בחיים כי הרחם שלי שמר עלייך.
למה לא יכלתי לשמור עלייך לעוד קצת?
