קמתי עם דמעות בעיניים,
חלמתי שאני בקבר שלה, ומדברת איתה בלי סוף.
הדבר "הפשוט" הזה לעלות לבית הקברות לבקר אותה.
הוא קשה לי.
לא עשיתי את זה מאז ה 30 שלה.
מזעזעת אותי המחשבה שמכרסמים אותה עד שהיא נהיית עצמות בעודי חייה.
אני מנסה להשתחרר מהכל.
יש רגעים שנל הישנה חוזרת,
מזכירה לי עד כמה הייתה בי שמחת חיים, עד כמה נהנתי וחוויתי.
אני אוהבת את הרגעים האלו.
הרגעים האלו גורמים לי להתנער מהאבל ולהיות נל.
סיימתי אתמול ספר,
שתיאר בפרטים את כל מה שאני רוצה שיהיה לי.
לרגע הסתכלתי לראות שבמקרה לא כתוב את שמי על הספר ולא אני כתבתי אותו.
זה היה כל כך אינטנסיבי בשבילי,והיה לי קשה לסיים אותו.
אבל הצלחתי כי הייתי חייבת.
רציתי כבר לקרוא את הספר הבא בסדרה.
פורים היום,
תכף אני אקום כי בני הבית דרשו שאני אכין צ'יפס וסלט כי הם אוהבים ממש את התיבול שלי.
פעם ראשונה שאחותי מביאה את חבר שלה לעל האש של המשפחה, ולא אני.
זה יהיה מוזר קצת.
אבל אני בהחלט שמחה בשבילה.
היום זה יום משפחתי ומקווה שהיה לי טוב ביום הזה.
חג שמייח לכולם♡
