הכאב בחזי פועם,
כל כך פועם שלפעמים אני מרגישה שהוא מתרסק ומתאחה לפרקים.
בלכתך השארת לי חור ענק בלב שהוא לגמרי בצורה שלך.
החיוך המלא ושמחת חיים נדמו,
ונשארו זכרונות של מלמולים שאמרת.
מה חשבת בנשימתך האחרונה?
האם רצית שאימך תחזיק לך את היד או שרצית רק מילים מנחמות ולדעת שהיא כאן לידך?
האם רצית נשיקה או חיבוק אחרון לפני שנשמתך יצאה מגופך?
וכשהלב הפסיק לפעום היית עצובה שלא זכית לראות את פני אימך בפעם האחרונה או שמחת שהיא לא ראתה אותך נאבקת?
אני מצטערת שלא יכלתי לעשות את כל הדברים האלו ,
הייתי עסוקה בלעכל את הבשורה שכנראה לא תשרדי.
עוד יום של געגועים עזים
לדבר זה שאת,לעולם שהיית לי.
עזבת מבלי לתת לי תשובות,
האם הייתי אמא בסדר?
האם עניתי לכל צרכייך?
האם אהבה שלי הספיקה לך?
והאם הבית החם שהענקתי לך נתן לך את הרגשה שלא משנה מה אני תמיד כאן לצידך?
תהיות שלא עוזבות
ואהבה שלא נפסקה לעולם.
ואת את שכל יום אני פותחת איתך את הבוקר וסוגרת איתך את הלילה.
אני עדיין אוהבת אותך וגאה במי שאת אל תשכחי זאת.
#אמאבהתקףגעגוע
"..הגורל קורא,הסוף כבר ידוע,
ילד בלבן מתכסה בשחור.."
