מחר יש לי יומהולדת בתאריך העיברי (ככה זה דתלשים זוכים לחוגג פעמים בחודש יומהולדת).
גדלתי בשנה,
בשנה שבה היו לי מלא שינויים בעצמי.
בעצם זו שנה ראשונה מאז שלקחו את הבתולים שלי בלי רשותי שלא היה לי סקס.
זה לא שאין לי מחזרים.
יש לי,
אפילו חתיכים מידי.
פשוט אני זו שאיבדתי כל חשק לזה.
לכל הבלגן הזה.
אני יודעת טוב מאד שאהבה זה לא לנצח,
ועד כמה הגבול דק בין אהבה לשנאה.
אני לא רוצה להכנס לשם,
למרות שאני רוצה בזה.
אבל אטמתי את עצמי לאפשרות הזו.
אני מעיפה בערך את כולם מעלי.
ואני יודעת שאני ממכרת כי הם תמיד חוזרים.
וזה לא שהם מקבלים משהו טוב ממני.
אני מביאה להם את נל הכלבה,ששום דבר לא יכול לחדור אליה ואל ליבה.
והם עדין באותה נקודה.
לא שאני באה להשתחצן, אני פשוט כותבת כדי לפרוק.
החיים שלי תקועים.
ואני לא מצליחה לצאת מזה.
אפשר לומר אולי שאני בדיכאון.
אבל אני קמה כל בוקר מהמיטה ברצון רב.
הלולאה הזו צריכה להשתנות בסוף, כי יש לי להגשים את העתיד שלי.
ושל הילדה שלי.
ואעשה בשבילה הכל.
גדלתי בשנה,
ומקווה שהשנה הזו תביא על עצמה דברים קצת יותר משמחים ממה שהשנה הקודמת הביאה עלי.
