אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

עוד חייל נופל,

עוד פצוע שם,

עוד רקטה,

עוד משפחה מבוהלת עם פוסט טראומה,

עוד ילדים שחושבים שכל רעש זה בום חדש,כל צליל גבוהה מידי יכול להיות אזעקה?

עוד ילדים בני 3-4 שרצים למדדים,

עוד בני נוער שאין להם מסגרת,

עוד אנשים ללא עבודה,

עוד זקנים שהושארו מאחור כי אי אפשר לפנות אותם,

עוד אמהות שדואגות לילדהן,

עוד אבות שנלחמים שם בקו האש ומנסים לעשות הכל כדי שהילדים שלהם לא יהיו יתומים מאב,

ועוד פליטים בארצם שיש על גופם רק מכנס וחולצה משבת השחורה,

ועוד עדויות,

עדויות קשות מזוויעות שלא נותנות לי שקט ומנוח ולהבין מה קרה שמבני אדם הם הפכו למפלצות?

אף "כיבוש" לא מביא אף אדם להפוך למפלצת,

כן יש שנאה מטורפת, יש שנאה עזה.

אבל אף שנאה ואף "כיבוש" לא יהפכו אדם למפלצת.

ואולי,

אולי אני התמימה מידי?

שמרחמת על אזרחים שעברו שטיפות מוח שנים על גבי שנים שאני האויב שלהם?

אני כלכך חלוקה מצד ראשון בא לי שלא ישאר זכר מהם,גם לא מההוא שנכנס על קביים חצי צולע,ולא מהילדים שצועקים שהם רוצים להיות שהידים.

אבל מצד שני למחוק את כולם מרגיש לי אכזרי מידי מרגיש לי שאני בדיוק כמותם.

מה שכן אני בהחלט לא הולכת לומר שהצבא שלי רוצח אותם,כי הם רוצחים את עצמם בזה שהם הכניסו לרצועה אירגון טרור.

ולכל אלו מתייפייפים שעכשיו חושבים על פיתרונות או על הפסקת אש.

אני מבקשת ממכם-

א. להסתכל לילדה הקטנה בעיניים משדרות, שצעקה לחיילים -

" אתם חיילים?,בואו תצילו אותי ההורים שלי נרצחו ואני עם תינוקת באוטו". 

ב.להסתכל בעיניים לאותם ילדים שראו איך הם מתעללים בהורים שלהם מול העיינים.

ג. לעמוד מעל הקברים של משפחות שלמות שנכחדו.

ד. להסתכל בעיניים לכל השורדים מפסטיבל נובה ומפוסידאק.

ה. להסתכל בעיניים של המשפחות הרוסות.

ו. להסתכל בעיניים של אנשי זק"א שצריכים להתמודד עם מראות זוועתיים.

ז. להסתכל בעיניים של השורדי שואה שחוו את זה שוב.

ח. להסתכל בעיניים לכל אותם המשפחות של החטופים.

ט. להסתכל בעיניים לילדים בני 18+ שעזבו את הכל במטרה שהם אולי לא יחזרו ומוכנים ללכת להגן עליייך ולמות למען שאנחנו נוכל לכתוב פוסטים מזוויעים נגדם בשקט מעל הכר הרך שלנו, ולסווג אותם כרוצחים.

י. להסתכל בעיניים לכל אותם אנשי צבא שאיבדו את יקירהם ולא היה להם את הזמן להכיל את הכאב ולהתאבל ויצאו לקו האש בעודם מאבדים את חבריהם מול עינהם.

י"א. ובעיקר להסתכל  בעיניים לאותם משפחות שפקד אותם השכול.

ולומר להם שאתם מחפשים את השלום,

(מזכירה שרוב היישובים בעוטף האמינו בשלום,ואף ניסו לעזור לעזתים וכמובן שהם בגדו בהם).

לומר להם שאתם רוצים הפסקת אש המוניטרית.

(מזכירה שבהפסקת האש המוניטרית האחרונה הדר גולדין נרצח ונחטף ע"י חמאס).

להסתכל להם בעיניים ולראות את הפוסט טראומה,העצב,התדהמה והבגידה.

ולומר להם שאתם מרחמים על תושבי עזה, ושאתם רוצים לעשות איתם שלום.

תסכלו להם בעיניים,

בעיינים האבודות,המתוסכלות והעצובות.

בעיינים שפעם רצו שלום 

וכיום רוצות *רק* לחיות.