אני עצבנית,חרמנית וכל כך תשושה,
ואני זקוקה לדבר האפל הזה שיזרום לתוכי, אני זקוקה שיתנו מקום למוח המעוות שלי להתקיים, שיתנו לו את החופש הביטוי ויזדחלו אליו לאט לאט,ויבנו שם משכן.
משכן של כל דבר אפל ואסור שהתקיים שם בחופשיות,שלא ארגיש שיפוטיות או מוזרה בעולם רגיל.
אני זקוקה לרעל הזה נואשות,ואני לא יודעת אם זה בגלל שמצאתי את הנישה הנכונה לי,זו שמחייה אותי,זו שמאתגרת אותי או שפשוט אין לי כוח כרגע להתעסק ברגשות,לב וכו.
פשוט בא לי להיות מרוסקת על הרצפה, שיסתכלו עלי מלמעלה ירקו עלי ידרכו עלי וילכו,לבכות מהשפלה והתעלמות כי זה מה שאולי יגרום לי לבכות ולהתנקות?
אני צריכה שינפצו את הלב שלי לרסיסים שיעופו לכל עבר,שיהיה לי כל כל קשה למצוא אותם כדי שאוכל לחבר אותם לאט לאט ואולי להיות שלמה.
אני לא אוהבת דברים שלמים או מושלמים,
אני אוהבת דברים שבורים ודברים מצולקים.
אני אוהבת את הגברים שלי פצועים, מדממים ומצולקים מקרבות של החיים.
דברים מושלמים ושלמים משעממים אותי,אין עם מה לשחק ולהכיל,הכל מושלם.
אני עצבנית,חרמנית וכל כך תשושה,
שבא לי שינצלו את המצב וישחקו איתי כאלו אני בובה על חוט.
ישחקו לי במוח עד שהמוח שלי יהיה ריק ממחשבות,מילים וסתם דברים חשובים,
שהוא יהיה מלא רק ברעל שזורם לתוכו ויהרוג אותי לאט לאט מנטלית שאוכל פאקינג להתחיל לחיות.
