"אנשים עיוורים אך רצים עם העדר לא שואלים דבר.."
אנחנו בני האדם מטיבענו אנחנו רצים אחרי הנורמה החברתית אשר מכתיבה לנו מה נכון ומה לא .
תוך כידי הריצה הזו הרצונות שלנו מתבטלים והזהות שלנו נמחקת .
אנחנו נהפכים להיות מה שהנורמה מכתיבה לנו ,אנחנו נהפכים להיות כמו כולם ולא כמו עצמנו .
אנחנו די מאבדים מעצמנו בתוך כל התהליך הזה .
הרצונות שלנו נהפכים להיות כמו כולם ולא הרצונות של עצמנו .
הדעות שלנו נהפכות להיות כמו שכולם ולא של עצמנו.
אנחנו לא מקבלים את השונה מהנורמה הזו .
אנחנו רואים את השונה הזה כמשהו לא בסדר ולא נכון .
אנחנו לא מקבלים את האחר .
אנחנו נישארים אם הדעות הקדומות בזמן שהעולם עצמו מתקדם ומשתכלל.
אנחנו פוחדים לנסות דברים חדשים הנוגדים את הנורמה הזו .
אנחנו פוחדים לנסות בגלל שאנחנו פוחדים שישפטו אותנו ידברו עלינו וינדו אותנו .
אני חושבת שכל אחד צריך להאמין בעצמו וללכת בדרכו שלו ..
ולא בדרך הנורמה החברתית
כל אחד יעשה מה שהוא חושב ומה שהוא רוצה.
כל אחד יגיד את דעותיו מבלי לפחד .
וכל אחד היה אמיתי עם עצמו .
וכל אחד יקבל את האחר.
וכמובן לא להפסיק לנסות דברים חדשים..
כידי שתוכלו להגיד שניסתם כל דרך אפשרית ובחרתם בזו שהכי טובה לכם .
ואל תשכחו לא לאבד את עצמכם בתוך הריצה הזו ..
ואל תרצו אחרי העדר .
והעדר לא צריך לרוץ אחריכם .
תהיו בצד ותסתכלו על האנשים שרצים אחרי העדר ומאבדים את עצמם ורצונם .
תעמדו שם בצד ותגידו היינו שם ויצאנו לדרך שלנו ולא שלהם.
ותגידו ותצעקו שניסתם והצלחתם למצוא את הדרך היחודית לכם.
"האמונה שיש תקווה לא בשבילי כי התקווה שיש עוד אמונה בתוכי לעשות מה שרציתי..האמונה שיש תקווה לא בשבילי כי התקווה שיש עוד אמונה בתוכי עד שיוכל לומר ניסתי"
