אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

ואז תקום מהדלות שבחייך
מן העפר ממנו באת ותשוב בסוף ימייך, פרורים של חלומות
מנשיקות על השפתיים הסדוקות
ואז תרוץ והכיסים במכנסיים
האבנים שנכנסו לך לתוך הנעליים הקרועות
והפצעים הצלקות שלא יגלידו לעולם,

רק תחבק אותי חזק עוד פעם
עד שיעבור שיחלוף הזעם
עד אשר נמצא מקום להאחז במה שלא קיים,
ועם הרוח תעבור עלינו
עם כל הכשלונות עם כל פחדינו
עד אשר נמצא מקום לשנינו בעולם,

ואז שורה מאיזה שיר
ואז משפט מאיזה ספר
והילדות שנעלמה
והצבא ובית הספר
כמו בים של חלומות אתה צולל למצולות ונעלם
ואז תרוץ והחורים במכנסיים
וההורים שהזדקנו לך פתאום מול העיניים
אתה מוריד את הבגדים
אתה נכנס אל המיטה
ונעלם,

רק תחבק אותי חזק עוד פעם
עד שיעבור שיחלוף הזעם
עד אשר נמצא מקום להאחז במה שלא קיים,
ועם הרוח תעבור עלינו
עם כל הכשלונות עם כל פחדינו
עד אשר נמצא מקום לשנינו בעולם.