אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אתה שולח לי הודעה -
"את ב4 אצלי בלי שום תירוצים"
אני מחייכת ועונה -
"מה להביא ? "
אתה עונה לי -
"תביאי את עצמך ותהיי מוכנה לקבל הכל."

אני נכנסת למשרד שלך,
אתה מחכה בשקט על הכיסא ואומר "חודש לא ראית אותי".
אני מתחילה לפתוח את פי כידי להגיד שהייתי עסוקה אתה היית עסוק.
אבל אתה קם מהכיסא, כל כך מהר, מצמיד אותי לשידה שלך במשרד, ומניח את ידייך על צווארי ולוחש "את פאקינג חודש לא ראית אותי, חודש לא ראית את המאסטר שלך".
אתה מתחיל לחנוק אותי ואני מתחילה לעצום את העיינים ולהתמכר לתחושה הזו שאתה יכול לקחת הכל.
סטירה על הלחי שלי גורמת לי לפקוח את עייני .
אני מביטה עלייך במבט שואל.
אתה עונה לי-

"תשארי את עייניך פקוחות ותסתכלי על העיינים שלי."

אתה ממשיך לחנוק אותי ואני מסתכלת בעייניך האפורות ופשוט טובעת.
טובעת בתוך הרגש שמציף אותם.
ואני מבינה, מבינה למה אתה כלכך נסער.
מבינה את הצורך החזק שלך בי.
מבינה כל רגש שקשה לך להגיד.
ואתה מבין, מבין שראיתי בך את זה .
אתה מוריד את היד שלך מצווארי .
ומצווה עלי לשבת על ברכי ולהביט למטה ולא עליך.
ואני תוהה מה קרה ? ממה הוא מפחד?

הרי הוא זה שנתן לי את המפתח לנבכי נשמתו דרך עייניו.

אני מתחילה לפתוח את הפה ואתה אומר לי -
"תהיי בשקט לביאה, אני רוצה שתקשיבי לכל מה שיש לי להגיד לך בלי שתוציאי מילה מובן לוחמת?"
אני עונה שמובן , ותוהה בני לבין עצמי מה קרה לכלבה או לזונה .

ואתה מתחיל ואומר לי -
"את בטח תוהה למה אני קורא לך לביאה או לוחמת .
את לביאה את לןחמת הפרטית שלי .
כל מה שעברת זה לא מובן מאליו,
והנה את כאן מול האדם הכי סאדיסט, מול האדם שאת ידעת מהתחלה שיש מצב שהוא יפגע בך כי הוא מניאק.
ואת חשופה לפניו, בוטחת ומאמינה בו.
הכנות הזו שבך, הכנות הזו שיש בעיינייך מחשמלת.
אני רק מסתכל בעיינייך ואני יכול לדעת , מה את רוצה, מה את צריכה,מתי להפסיק ומתי לא.
אני לא יודע איך להסביר, איך להגיד לך מה את עשית לי.
את נתנת לי את השקט הנפשי הזה.
אני כבר לא מרגיש שאני צריך לפוצץ מכות.
לא מרגיש שאני צריך לזיין בפראות ולזרוק.
את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים .
ואת, את המלאך המושלם הזה שלי .
שלי
רק שלי.
אני לא יודע איך להודות לך."
אתה מפסיק יורד אלי ומנשק את קודקודי.

ואני,אני מתחילה לרעוד ומתחילה לבכות, שותקת ומשתוקקת לשמוע שוב את המילים האלו .
אתה מרים את ראשי מנגב לי את הדמעות ובוהה לי בעיינים.
ואני יודעת שאתה לא מצפה שאני אגיב כי אתה יודע שהמילים לא יכולות להסביר את מה שאני מרגישה, רק עייני יכולות להסביר לך את הסערת הרגשות שיש בי, את הערצה הזו שיש לי כלפייך ואת הצורך החזק שלי בך.
ואני יודעת יודעת שעשיתי את תפקידי כנשלטת .

יודעת שאני מוכנה לקבל הכל.