כשבאתי אלייך עצובה בוכה וכואבת.
ראיתי בעייניך כמה כמה כאב לך.
שאלתי אם אני יכולה את המפתח למשרד שלך ושתתפנה תבוא לשם.
הגבת בחיוב, וננת לי אותו.
אני הייתי רגילה להכנס למשרד שלך ולהתחנןן אלייך שתכאיב לי, כידי שהפגיעה תעבור.
כמובן שלא הסכמת.
רצית רק לחבק אותי. אף פעם לא הייתי מוכנה, לזה.
אבל הפעם הזו הייתה שונה.
הפעם הזו בכיתי מולך וננתי לך ליראות אותי הכי פגיעה שיש.
אתה התקרבת בהיסוס וננתתי לך.
החזקת את פני כלכך קרוב ונישקת אותי כשאני בוכה ומנוזלת.
כמובן מחיתי על זה, אבל אתה סימנת לי לשתוק ,ופתחת את ידייך לחיבוק כמו שאתה תמיד עושה. (אף פעם לא וויתרת).
ואני פשוט נענתי לחיבוק הזה.
היית המום לא ציפת ממני.
אני פשוט ננתי לך לחבק אותי ובכיתי לתוך החזה שלך.
אחרי הסשן חיבוקים ונשיקות והעלאת המצב רוח שלי, כמו שרק אתה יודע להעלות אותו.
הושבת אותי לשיחת עידוד.
ואמרת שאתה גאה בשינוי שלי.
וגאה בהתקדמות שלי.
אמרתי לך שהרוב, בזכותך.
התעצבנת עלי כלכך, ואמרת שזה היה רק בזכותי.
אז זה בזכותי.
גאה בשינוי שעשיתי.
בדרך שעברתי.
ושמחה להיות שוב שלו.
- H -