לפעמיים יוצא לי לחשוב על כל מיני דברים בחיים שאחר כך אני מנסה לפתור אותם בעצמי או לפתח לגביהם תיאוריות.
אחד מן הדברים האלו זה -
הצורך האנושי למצוא את החצי השני שלנו.
אני מבינה את הצורך הזה, אבל לא מבינה למה בנורמה החברתית שלנו מי שלא מצא את החצי השני שלו הוא מסכן, בודד ובטח עם 50 חתולים.
למה אי מציאת את זה "שמשלים" אותנו הופך אותנו למסכנים?
אם הולכים לפי התיאוריה שאני מאמינה בה והיא שהבסיס של כולנו זה פוליגמיה ולא מנוגומיה אז יש לנו הרבה אנשים מהמין השני שכל אחד משלים לאחר משהו שונה.
פה רואים אין סוף בגידות,
וזה מוכיח לפחות את התיאוריה שהיסוד שלנו זה פוליגמיה ולא מונגומיה.
ומי קבע (חוץ מהנורמה החברתית) שבכלל החצי השני הוא אדם אחר השונה ממנו?
אולי החצי השני שלנו, זה החלק אחר בחיינו שבו אנחנו יותר מעוצבים יותר בנויים להמשיך הלאה יותר בוגרים ואחרי סיום תהליך שמוביל אותנו לסוג של השלמה עצמית עם גופנו ואיתנו וזה מה משלים אותנו וזה כביכול החצי השני שלנו ?!
כנראה לא יהיה לזה אפעם תשובה 🤷🏽