בחברה כמו בכל מקום יש דפוסי התנהגות ויש כללים שצריך לנהוג בחברה ובמיוחד במרחב הציבורי.
מה לעשות מישהו אי שם החליט שבני אדם צריכים להתקיים כחברה.
אז כמו כמעט בכל חברה יש דפוסי התנהגות וכללים מסוימים.
ויש הגדרות שהן ברובם מטומטמות כי אף אחד לא יכול להגדיר בן אדם אחר.
אבל כחברה ישראלית אשר גרה במדינה יהודית אני חושבת שזה די ברור שאי אפשר במרחב הציבורי לצחוק על השואה.
זה די ברור שאנחנו כחברה עברנו אירוע די טראמותי שהכחיד משפחות שלמות, הכחיד ילדים עם בעיות כאלו ואחרות, הכחיד את כל השונה מהגזע הארי.
אני מבינה את הקטע של להפחית טראומה דרך הומור.
אבל במרחב הפרטי של אותו אדם, לא במרחב הציבורי.
אני די חושבת שלרובנו יש היגיון די בריא להבין מה זה יכול לגרום לזולתו.
מה זה יכול לגרום לאדם במרחב הציבורי.
אבל כנראה האנושות ובני האנוש שהם הגזע העליון שהחריבו כל דבר בעולם הזה.
קשה להם להיות קצת רגישים לסביבתם.
הם פשוט אוהבים להשפיל ולדרוך על בני אנוש אחרים ואפילו על בעלי חיים.
אבל כמובן שאם היו אומרים משהו כזה על בעלי חיים
שומו שמיים.
קיצר המין האנושי מטומטם ואני מתביישת להיות חלק ממנו.
