הם היו נוצרים, מוסלמים ויהודים.
אלו היו הילדים שמחוסר ברירה החליטו להגן עלינו, חלקם עשו את זה ברצון ובחפץ לב, חלקם עשו את זה בצער רב על הגורל שנכתב להם לשלוש השנים הבאות.
חלקם היו מוכנים להיות הראשונים בשדה קרב, חלקם לא היו מוכנים להשתתף בקרבות.
הדת והעדה אינם משנים כאן, הם נלחמו בגלל הדת שהביאה איתה את רוב המלחמות בעולם הזה.
הם היו צעירים, יפים, תמימים, מלאי חיים ובסך הכל ילדים.
חלקם היו מאורסים, חלקם היו עם ילדים ואישה בהריון בבית, לחלקם הייתה חברה בבית, חלקם היו ללא אף משפחה וחלקם היו רווקים שתכננו את הטיול הבא.
היה להם חיים, חיים שהם החליטו למסור אותם כידי שאולי יום אחד יבוא השלום המיוחל.
והיו את אלו שלא היו צריכים להשתתף במלחמה כידי להיהרג, הם רק היו צריכים להשתייך לדת מסוימת כידי שירצחו אותם.
אנחנו בסך הכל בני אדם לפני השיוכים לדת כל שהיא.
אנחנו בני אדם שמקווים לחיות יום אחד בשקט, שלווה, רוגע, אהבה ושלום.
בעיקר בשלום.
