לפני 6 שנים. 15 במאי 2018 בשעה 19:32
עיינים חלולות
בכי
צעקות
משפחה אחת שאיבדה את יקירה
אישה זרה מהצד שבוכה ומחבקת מרחוק
חברת קדישא
גופת נער
והדממה
והשקט
והתחינה
והתפילה
הכעס העצום
והעצב העמוק
והצער
שהמוות מביא איתו.
והחור שנפתח בלב
ברגע שהוא הולך.
זה תהליך טיבעי אך כואב.
והזמן שגורם
לשכוח.
לשכוח את החיים
את השמחה
את האור
את התקווה
ואת הישועה שצומחת מהיאוש.
