כאחת שגדלה בבבית ימני קיצוני,
אני יודעת שיש כאן שני עמים שרוב האוכלוסייה שלהם רוצה רק לחיות בשקט.
עם אחד-
שהשלטון לא שם עליו בכלל, עם אחד שילדים שם כל לילה הולכים לישון רעבים, כי השלטון שלהם רוצה לשלוט בהם, אז הוא מרעיב אותם ואחכ מציע להם סכום כסף מסוים כידי שיפגעו בעם האחר. הם לא כל כך אובייקטים, הם לא כל כך מבינים מה שהם עושים, הם בסהכ מחכים לכסף שיינתן להם בסוף כידי שיום אחד או אפילו שבוע אחד הם לא ילכו לישון רעבים.
אבל הם לא מבינים שהכסף לא יגיע בסוף, כי, יש מצב שזה הסתיים בהלוויה.
עם אחר-
השלטון דומקרטי, אך גם השלטון לא כל כך שם על האזרחים, אבל עדיין יש לרוב העם הזה ילדים שכל לילה הולכים לישון שבעים, ילדים שיגיעו לגיל 18 יהיו חייבים להתגייס לצבא, גם אם הם לא רוצים בזה, הם יהיו חייבים.
ילדים שמוכנים למות בעד להגן על המדינה שלהם.
ילדים שבעל כורחם הורגים.
חלק מהילדים יחזרו בארון קבורה, חלקם עם טראומות שהמדינה לא תטפל בהם וחלק אחר אשר לעולם הוריהם לא יכולו לקבור אותם כי חלקי גפותיהם נמצאים בצד אחר.
בסוף כל הסכסוך הזה מסתיים במוות.
שנינו סובלים, בעייני הם סובלים קצת יותר.
אבל לשני העמים יש קורבנות.
ובעיני, בשביל שיהיה שלום, נצטרך להיות רגישים לשני הצדדים, כי בגדול, אף אמא לא רוצה לאבד את בנה או את בתה.
ובסוף עם אחד, עושה הכל כידי לקבל את זכויותיו.
ועם שני עושה הכל כידי להגן על אזרחיו ועל מדינתו.
זה המצב הנתון, הם נמצאים כאן ולא ילכו אז תנסו להכיר אותם ולהבין שהם גם רוצים שלום, שהם נמאסו ממלחמות, שיש קומץ קטן של פעילי טרור שהורס להם את החיים והם בעיקר רוצים שקט, ופרנסה טובה.
ואין שום צד צודק במלחמה הזו.
יש את התקווה לשלום.
ואל תדאגו אני עדיין ימינית וציונית. (אבל יותר ימינית מרכז (; )
