אני מרגישה שהגעתי למקום הראוי לי.
כבר תקופה אין לי התפרצות של כעס,אני בקושי עצובה (ברור שיש מצבי דאון )ואני אנרגטית בטירוף.
אני פשוט כלכך שמחה שיש מי שיכול להכיל אותי עם כל השגעונות שלי.
אבל מצד שני,אני קצת מבולבלת כי אני הולכת אל הלא נודע.
אני יודעת שכאן,אין מקום להתחכמויות ואין מקום לתחימונים.
יש האומרים שאני פחדנית.
זה לא פחד,זה יראה.
כשאני נכנסת למערכת עם חוקים מסוימים שמוסכמיים על שתי הצדדים,ואני מתחייבת אליהם.
אני עושה את כל השתדלות שבעולם לעמוד בהם.
ברור שאני בת אדם שלפעמים קשה לה לשלוט על יצרייה ואני טועה,אך המצב שכאן גורם לי לרצות להיות ממושמעת.
יש לי פתאם חשק לנצל את הפוטנציאל שטמון בי.
ברור שזה יהיה לי קשה להשים את נל התחמנית בצד.
אבל אני יודעת שכאן זה לא יעבוד.
אולי בסופו של דבר אני אהיה מאולפת (:.
נ.ב - עוד 36 ימיים למניאק ( ירד לי העונש ב7 ימים <3 )
