שנים שלא האמנתי שזה אפשרי, שאני ארצה או שאני אצליח להתאהב ולאהוב.
החיים שלי כלפי חוץ היו מאושרים כייפים ומהממים.
אבל כלפי בפנים גדלתי בסביבה די אלימה.
זה לא אשמת ההורים שלי, פשוט זרקו אותם למים בלי הכילים המתאימים וכנראה שהם בכלל לא מתאימים אחד לשני.
אבל זה גרם לי להיות קצת אפתית לבני אדם ובעיקר כלפי.
הייתי כלכך עסוקה בלהגן על אחותי הקטנה שלא תראה את אמא דכאונית כלכך ואת אבא אובד עצות, או את האקדח שמכוון לאבא עי אמא וכו.
שכחתי את עצמי, שכחתי מה זה להשקיע בעצמי ולתת לעצמי את מה שכולם רוצים להרגיש.
הוא בא כמו טורנדו לחיי והסעיר אותם,
אני לא התאהבתי מעולם ולא אהבתי לעולם.
הוא אמר שמגיע לי, מגיע לי הטוב הזה, מגיע לי להיות אהובה, שמחה ומאושרת.
והוא דואג שאני אהיה תמיד אהובה שמחה ומאושרת, עד כידי כך שאנשים הקרובים אליי, שולחים לי הודעות, איזה כייף לראות אותך. סוף. סוף מאושרת.
המשפטים האלו שווים לי הכל.
שלא תטעו, זו לא אהבה כמו בסרטים ובספרים.
ולא הכל מושלם, תמיד יש קשיים.
אבל אני מאמינה שאני והוא נעשה הכל כידי לעבור אותם.
כי אני לא רוצה שנוותר אף. פעם על הרגשה הזו 🖤
