חסרת אונים

חזרתי הביתה אתמול בערב

מותשת ומוטרפת מצורך שלא מגיע על סיפוקו,

מרעב להילקח כמו שאני צריכה,

שפשוט לקחתי את בן זוגי למיטה

קשרתי אותו על הגב

והתיישבתי עליו בפראות

רכבתי.

לא,

אנסתי.

כן, מודה.

לקחתי.

זה לא מה שאני באמת צריכה,

אבל מתוך הערפול של התסכול

הייתי חייבת למלא את עצמי.

ועשיתי את זה.

בפראות

בבכי

בתנועות אגן אלימות

עם ראש זרוק לאחור

ופטמות לפנים

הוא גמר וגמר וגמר

ואני - רק נותרתי מוטרפת ובוכה

בהיסטריה.