יוצאת לצהריים עם חברה לעבודה
חולצת משי מכופתרת
חצאית צמודה
גרביונים
עקבים
אוכלות צוחקות
עד שאני קולטת אותו
מצדו השני של המסעדה
גבוה
חסון
ולפתע הוא מביט בי
ואני ממהרת לחזור לשיחת החברות
אבל אני כבר ממוגנטת
מבטים חטופים לכיוונו
עד שפעם אחת יותר מידי
הוא מביט בי חזרה
נבוכה כולי אני חוזרת לצלחת שלי
אבל כשאני מרימה אליו שוב את העיניים
הוא כבר מחכה לי
זה הרגע
יש את הרגע הזה
המבט הזה
החיוך
הרגע הזה שאני מבינה
שאני שקופה
שהוא רואה מי אני
שהוא יודע
ואני יודעת שהוא יודע
והוא יודע שאני יודעת שהוא יודע
הרגע הזה שאני מרגישה את הכיווץ ברחם
שאני משלבת שוב רגל על רגל
שאני מסמיקה
שאני מחסירנ פעימה
ומוסיפה נשימה
הרגע הזה שהוא יודע
שהוא יכול לקחת
שזה לא משנה אם יהיה בשירותים של המסעדה
או בסמטה מאחוריה
או על מכסה מנוע ביער
אני שקופה
והוא יודע
שהוא יכול פשוט לקחת
הוא יכול להיעמד מאחורי
ידיו מלטפות לי את המתניים
שפתיו מסיתות את שערי
והוא לוחש לי
איך הוא ייקח
הברכיים רועדות
כשידיו מלטפות
גבוה יותר
לצידי השדיים שלי
ואני לא נושמת
צורחת מבפנים
אתה הרי יודע כבר שאתה יכול
לפרום את הכפתורים
ולקחת
לשרוט את הפטמות הזועקות
מזמן שאני כבר מרגישה את הזקפה מאחוריי
אתה יודע שאת יכול להוריד אותי על השולחן
ולקחת
בלי שאלות
אתה יודע שאתה יכול להוריד אותי על ברכיים
ואקח אותך בין שפתיי
ברעב
בייאוש
כי כשאני שקופה
אני לא באמת שולטת
לא בגופי
ולא בנפשי
אני פשוט נלקחת.
