חסרת אונים

הוא אומר לי.

״החליקי שתי אצבעות בין הכפלים, בשני צידי הדגדגן״

אוי לא

״לאט״

איך אני אעמוד בזה?

נזכרת לנשום

כריות אצבע שתיים ושלוש

אחת בכל צד

השפתיים פתוחות

ואני מתחילה להחליק אותן על כל הרטיבות המוגזמת 

סביב לכיפה

ומתחילה לרדת

רועדת

מתנשמת

לא מסירה ממנו מבט

״ולעלות חזרה״

והמסע חזרה

״שוב״

אני כבר לא אעמוד בזה

בשארית כוחותיי

של שליטה עצמית

יורדת אט אט בחזרה

ראש זרוק לאחור

עיניים עצומות

הפה שלי בזעקה אילמת

פתוח לרווחה

פותחת עיניים

ומוצאת אותו לידי

מסובבת אליו את ראשי

מתנשקת איתו

בנשיקה רעבה ופרועה

פה פתוח

חונקת גניחות

ונוטפת בציפיה.