חסרת אונים

אני במשרד

חליפה מחויטת

חולצה לבנה מכופתרת

חצאית צמודה

עקבים

אני עומדת באמצע חדר הישיבות

ידיי קשורות לתקרה

כפתורי החולצה פרומים

הג׳קט כבר לא מכסה את החזה החשוף

מתוחה למעלה

עד שאני עומדת על קצות האצבעות

בתוך העקבים

מצבטים על הפטמות הקשות

מחוברים לשרשרת

מתוחה אף היא לתקרה

כל תזוזה שלי - צרחה של כאב

של פטמות נמתחות

בתוך השיניים של המצבטים

כל גברי המשרד בוהים בי

ואני לא מעזה לזוז

אבל מתקשה להחזיק מעמד

שוקעת לתוך העקבים אט אט

והכאב בפטמות…

אלוהים

הבכי כבר בורח לי

האיפור הרוס

השיער סתור 

וכולם בוהים בי

הירכיים דביקות כבר

בתוך הגרביונים

מכל מה שיוצא ממני

מנסה נואשות להתאפק

משחררת צרחה נואשת

לא לכאב שייפסק

אלא

״תזיינו אותי!!!!״

אלוהים כמה שאני חולה :(