אני יושבת טופלס בסלון.
השעות האלה הן האהובות עליי... אין תנועה בדירת השותפים שלי
כוס יין, והטוסטר אובן מתקתק לו טוסט קטן. גבינה שמנה על לחם שיפון רזה.
עד לפני כמה דקות עוד שכבתי במיטה וניסיתי להרדם.. לא ממש עבד לי.
תהיתי מה אני רוצה.
ולמה אני כל כך מתקשה לעשות מה שאני רוצה.
שום דבר בחיים לא בא לי בקלות.
את הרשיון נהיגה שלי מימנתי מבייביסטיר ועבודות נקיון וקצת חנופה לדודים.. ההורים שלי התעקשו לא לעזור עם זה.
אז דחפתי בכוח והצלחתי להשיג אותו.
חתרתי לרכב. דחפתי בכל הכוח, עבדתי שעות מטורפות, והשגתי את זה.
והעיניים תמיד קדימה 'מה המטרה הבאה?'
לרדת במשקל.
החלטתי שאני עושה שינוי. לקחתי את זה כפרוייקט. שלוש שנים התעסקתי *רק* בגוף שלי ובמשקל שלי.
והצלחתי. השלתי מעליי 92 ק''ג.
ושוב העיניים למעלה, מחפשות את המטרה הבאה.
עסק. אני רוצה להצליח.
אני רוצה עסק בתחום שאני אוהבת.
אני רוצה לאהוב אנשים ולגרום להם לאהוב את עצמם. אני טובה בזה.
אז שוב אני בתהליך. שוב אני דוחפת קירות ומזיזה הרים כדי להשיג.
כרגע רק אני עצמי עומדת בדרכי.
רק אני צריכה להחליט שאני אוזרת כוחות, משנסת מתניים ומסתערת קדימה.
זאת המטרה הבאה ולשם העיניים שלי.
אני יודעת. אני פשוט יודעת שאני אצליח כמו שהצלחתי עד עכשיו.
לא בעזרת חברים. ולא בזכות קשרים.
בזיעה, במאמצים רבים ובטירוף על המטרה הזאת.
ואתם כאן, קוראים אותי, אולי קצת סקפטיים אולי משתאים.
אל תמחאו לי כפיים על מה שהיה.. עודדו אותי להשיג את המטרה הבאה.
לילה טוב ו... תודה.
