צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כלבה נושכת.

פיטבולית לא מאולפת...
לפני 7 שנים. 23 בינואר 2017 בשעה 13:40

זה היה לפני כמה שנים, כשהתחלתי את תהליך הירידה במשקל. 

ירדתי אז 20 ק''ג בערך. עדיין הייתי שמנה אבל ההבדל נראה בהחלט. 

עבדתי במתחם קניות באיזור המרכז.. הייתי אחמשית בחנות גדולה. 

הבעלים של שטח המתחם, עבריין בכיר מאיזור המרכז וידוע כ'בורר' בעולם התחתון, היה מסתובב שם הרבה. כמובן שהכרתי אותו במסגרת העבודה.. 

יום אחד הוא רואה אותי אחרי שלא התראינו הרבה זמן, שלא כהרגלו- הוא מחבק אותי חזק מהרגיל. מתקרב לאוזן שלי ולוחש בקול מלא ארס, כמו שרק אדם שמחשיב את עצמו לאלוהים והשטן ביחד יכול: 'אם תרדי עוד עשר חמש עשרה קילו אני לא יודע אם אני אוכל לעצור את עצמי' 

 

אני.. ילדה בת 22 לא מבינה מה הוא רוצה ממני. בדיוק סיימתי מערכת יחסים שהרסה אותי מכל בחינה, עסוקה בשיקום עצמי ומנסה להתקדם בחיים.. לא ירדתי לסוף דעתו ושאלתי בתמימות 'למה אתה מתכוון'? 

 

' הייתי אונס אותך אם רק היית קצת יותר רזה '

 

מעולם לא הרגשתי מאויימת. ביטחון עצמי יש לי בשפע. 

ההורים שלי חינכו אותי לעצמאות מגיל קטן ואף פעם לא הייתי מהבנות האלה שצריכות ליווי הביתה בלילה. 

הפעם פחדתי. 

באמת פחדתי.. 

כמובן, עבודה ועניינים וכו' ולא ייחסתי לזה חשיבות. 

את הדיאטה שלי כמובן שהמשכתי בכל הכוח והמוטיבציה. 

ירדתי עוד מספר קילוגרמים ושוב התראינו. 

הוא נכנס לחנות עם שני המאבטחים שלו, ביקש מהם לחכות לו בכניסה לחנות וקרא לי. 

המבט המורעב שלו סיפר לי הכל. 

צעקתי לו מרחוק 'כן כן רגע אני באה' 

רצתי לחפש את המנהלת שלי שבדיוק לא היתה בסביבה.. 

אין מה לעשות. נאלצתי לגשת אליו ולראות מה הוא רוצה. 

 

'בואי  מותק, בואי תעזרי לי לבחור מתנה לבן שלי '

הולכים קצת לתוך החנות, ובין המדפים הוא פשוט מצמיד אותי אליו, בצורה כזאת שאני גם לא יכולה להזיז את הידיים 

מנשק לי הצוואר והפנים

אני מתנגדת ואומרת לו לעזוב אותי

הוא צוחק ואומר לי' יש לי חגורה שחורה בקארטה, אל תתנגדי זה יכאב יותר'. 

אני נגעלת ומתה שזה ייגמר כבר. 

והוא שוב לוחש את הארס שלו אצלי באוזן 'אמרתי לך לא לרדת עוד במשקל... אני לא יודע מה לעשות איתך עכשיו. אבל יש לך מזל שאנחנו לא לבד' 

 

ככה הוא שיחרר אותי. 

 

הלכתי למשרד רועדת ובוכה. אספתי את הדברים שלי ואמרתי למנהלת שלי

'מצטערת לא יכולה לעבוד פה יותר'

 

היא רצה אחרי לאוטו לברר מה קרה. 

הסברתי לה. 

היא היתה מבוהלת יותר ממני. 

כך גם מנהלת האיזור ששיתפנו. והסמנכ''לית. 

כן... זאת חברה גדולה שמעסיקה נשים. וכולן מקטנה ועד גדולה, מבכירה ועד זוטרה- כולן מבועתות מהכוח שיש לאיש הזה בידיים. 

אז איך זה נגמר? 

פיטרו אותי מהעבודה עם כל הזכויות ןהצער כי פשוט לא נמצא פתרון אחר להגן עליי מפני המפלצת הזאת. 

גם משטרת ישראל, העירייה וכל גורם חוקי אחר... חושש מפניו. 

לא מספרת את זה כדי לקבל תגובות בסגנון 'תתבעי אותו'.. 

רק מספרת מנקודת מבטי הנשית, כמה גברים יכולים להוות איום פחד וטראומה כשהם כופים את עצמם על נשים. 

לתשומת לב הקוראים

 

Sparkit - אני *כל כך* כואבת לקרוא שחווית דבר כזה. אין מילים לרכך את החוויה הזו, אין משהו שאני יכולה להגיד שיבטל את זה.
להגיד למישהי להתלונן יכול להיות הרסני, אין לך חובה לפגוע במי שפגע בך, בטח שההליך עצמו מאוד כואב וקשה.
אני מקווה שהאדם הזה יפסיק להלך ברחובות, לסכן נשים ולפגוע בהן פיזית ונפשית.
חיבוק.♡
לפני 7 שנים
Praetor - ממש עצוב לקרוא. משתתף בצערך :(
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י