|
|
|
זהו החוזה נחתם ומחר הכול מתחיל מחדש. השייכות, הסיבה לקום בבוקר, המסגרת.
אחרי 3 שנים של חופש תמידי הצעד הזה קצת מפחיד אותי. או שבעצם זה לא פחד.
אני פשוט מאוד מתרגשת וחוששת ממה שיביא המחר. האם אני יצליח, האם אני מספיק טובה, האם אני יגרום להם להיות מרוצים. האם אני היה מרוצה.
כול כך הרבה מחשבות מתרוצצות לי בראש, קשה לי להירדם וקשה לי עכשיו להתרכז בלימודים. מחכה כבר למחר... ומקווה שהיה טוב ושעשיתי את הצעד הנכון בכיוון הנכון ובזמן הנכון.
בחודש האחרון משהוא קרה
אני עדיין לא הצלחתי לגלות
אבל משהוא בי השתנה
דברים חדשים מסביב מתרחשים
אני מסתכלת אחרת על החיים
אני בוחרת מסלולים חדשים
פשוט משנה שוב את החיים.
החודש הזה מפחיד אותי קצת
אני עומדת בתוכו ולא יודעת מה להרגיש ומה לחשוב
מחשבות מתרוצצות לי בראש
ואני קפואה וחוששת, מפחדת
מתבוננת מבחוץ ,מבפנים
ורק מנסה להבין את פשר העניינים
אחרי חודש כזה מבלבל ,משמח ,עצוב ומפחיד ... שעדיין לא ניגמר ...
מי יודע מה יגיע בחודש הבא...
אבל כמו תמיד אני אומרת לעצמי "כול דבר קורה לטובה"
וכל דלת חדשה שנפתחת היא שלב נוסף במסלול החיים
יש את אלה שנותנים
ואוהבים לתת
לא צריך להגיד להם
הם לבד מרגישים ויודעים
הם פשוט מאזינים לאחר.
יש את אלה שלוקחים
ותמיד רוצים שיעסו להם
הם דואגים להפעיל את הסובבים אותם במקומם
ופשוט מאזינים רק לעצמם.
יש את אלה שפשוט נמצאים
מחקים שיפעילו אותם
כמו בובה על חוטים
לא קולטים עד שלא תנער אותם
ותגיד להם ישר בפנים
פשוט לא מאזינים בכלל.
ויש עוד מלא טיפוסים שונים....
אז איך כולם מסתדרים ?
לאט לאט אתה מנסה להבין מה הולך סביבך, כללי התנהגות, מי נגד מי.
אתה לא יודע מה איתך אבל אתה מסתכל מהצד סופג לומד, או לפחות מנסה להבין
האם זה חלק ממך ? מה זה עושה לך ? ואיפה ה"אני" משתלב פה בתמונה...
אתה מרגיש פה , אבל לא .
אתה מרגיש שייך, אבל בחוץ.
אתה מרגיש רוצה, אבל שומר על מרחק.
רק הזמן יגיד מה היה
בנתיים כל מה שנישאר זה להסתכל ולא לחזור להסתגר...
זהו נפתחה הדלת...
ירדתי פנימה במדרגות, לא ידעתי לאן אני מגיעה ומה היה אחר כך....
אבל דבר אחד היה לי ברור, אני פה רוצה להנות להשתחרר . נימאס מהלימודים כל היום, מהמחסור בחיים, מהרגשת הריקנות והמוות הפנימי.
אני רוצה למצוא את המקום שלי, לאן אני שיכת. להחזיר את החיוך התמידי שהיה לי תמיד על הפנים. ואת ההרגשה ששררה עמוק ביפנים. את כול מה שלאחרונה נעלם ולאט לאט החליק לי בין העצבעות.
והכי הכי אני רוצה זה להיות אני עצמי בסי הטיבעיות
ולהרגיש נוח,
אז תודה לך פרודו שהתעקשתה ופתחתה בפני את הדלת ומשכתה אותי איתך פנימה.
ופשוט תודה שאתה אתה, ותמיד לידי או ששומר עלי מרחוק.
Natural
