זהו,
אחרי חודשים של מחשבה ואחרי שיחות רבות אם חברים ואנשים שאני לא מכירה ולא מכירים אותי. החלתי שזה הזמן לסגור את הדלת. לקום ולצאת מהמקום שאליו אני לא שייכת.
בשנים האחרונות (האמת שזה כול כך הרבה שנים שזה כבר אי אפשר להגיד אחרונות) אני הולכת בעקבות .... האמת אני לא יודעת כול כך בעקבות מה, אבל זה יותר בחיפוש אחרי המשהו שחסר לי .... אחרי איזו שהיא הרגשה ... ויותר בעקבות כך שיותר מידי אנשים אמרו לי שאני שוללת הרבה דברים בלי לנסות ולהכיר (לא שאני שוללת את המעשה אלה שאני פשוט לא מוחנה לנסות, לעסותו בעצמי) עברתי בהרבה עולמות, אני מנסה להכיר דברים חדשים, ואני משתדלת לא לשלול דברים לפני שאני מכירה אותם ואפילו לפעמים מנסה (הרבה יותר מימה שהייתי פעם), אבל עדיין מחפשת את המקום שאליו אני שייכת ... ורק מרגישה שאני מתרחקת מהאני האמיתי. ושעדיין אף אחד לא מצליח לקלוט אותי ולהבין אותי ולדעת מי ומה אני. וניראה לי שעד שאני לא אמצא את עצמי וישלים אם עצמי. גם אחרים לא יוכלו להכיר אותי.
אבל דבר אחד אני יודעת, פה אין לי מה לעשות ולפה אני לא שייכת. לפחות לא עכשיו.
יש לי פה המון אנשים שיקרים לי והרבה חברים, וזו אינה פרדה מהם, אלה פשוט פרדה מהעולם הזה שאני בטוחה שלא מתאים לי ולא בשבילי. ואני בטוחה שסגירת הדלת לא תסגור את החברים מהצד השני. אלא פשוט תזוז למימד אחר.
חשוב לי לציין לכל יקירי שאני אוהבת אתכם מאוד, ויש לכם פיסה גדולה מליבי. והשארתם שם חותם גדול. ואני עושה את זה בקלות כזאתי רק בגלל שאני יודעת שאתם יודעים איך להסיג אותי גם מחוץ לעולם הזה. במקום שאני מרגישה יותר נוח ויותר רצויה ושייכת. ואין לי צורך להיות פה כדי לבלות איתכם.
יש לי מנהג שאני כל כך נותנת מעצמי, את כולי, ושמה את עצמי במקום האחרון תמיד ולא משנה שאני יודעת שאני עושה את זה. ושזה לא טוב לי פעמים רבות, זה משהוא שקשה לי להפסיק זה חלק מימני. ומימה שאני ולכן לצאת מהעולם הזה לסגור את הדלת ולהמשיך אלאה בתקווה שאתן לי אפשרות לאסוף אנרגיות חיוביות וכוחות לעצמי.
אז המשיכו בדרככם המשיכו לשמוח לאהוב להעניק, ולקבל. לפזר אהבה באולם.
אתם מקסימים והיה לי מאוד כייף להיות פה. וליראות כמה הרבה אנשים נפלאים יש פה שתמיד מוכנים לבוא ולעזור. להגיש כתף בשעת הצורך ולתת חיבוק ברגע הנכון.
אוהבת אתכם מכל הלב ותודה על הכול,
Natural
לפני 18 שנים. 30 במאי 2005 בשעה 18:23
