חופשי בעולם

התחלתי עם בחורה בת 32 (אני 27) שראיתי זמן מה בחדר הכושר. דיברנו ולקחתי את המספר. יצאנו אחרי כמה ימים. אחלה דייט. נשארנו עד שהמסעדה נסגרה והמשכנו לדבר עוד באוטו ליד הבית שלה כשהיא גם אומרת בצורה ברורה שהיה לה כיף ושהיא תשמח להיפגש שוב. המשכנו לדבר בוואטסאפ ואחרי יומיים התחיל לדעוך. מענה איטי מאוד ביחס לקודם, עד כדי מענה אחת ליום בסוף יום של מגילה עם תירוצים למה היא לא ענתה קודם. כך במשך שלושה ימים. עניתי לה בצורה יבשה כי זה הרחיק אותי ומשום מקום היא פשוט החליטה לא לענות יותר ולהיעלם. היא אחת שהעידה על עצמה שהיא אדם כנה שאומר הכל דוך בפנים. מסתבר שמילים לחוד ומציאות לחוד.

עוד לא קרה לי שאחרי דייט מוצלח זה נחתך מבלי שמדברים על זה בכלל.

ציפיתי למינימום של כבוד וחשבתי שהמשחקים נגמרים באיזשהו גיל. מסתבר שלא, וזה מאכזב מאוד.

יצאתי בשידוך של חבר עם מישהי מהממת שעונה על כל הקריטריונים שלי (גיל, שאיפות, מקצוע, נראות חיצונית ועוד).

סוף סוף זה הלך טוב: השיחות בוואטסאפ זורמות, היא שואלת, מתעניינת, עונה מהר, ובכלל רואים שהיא בעניין. הדייט הראשון הלך טוב והייתי ישיר ואמרתי שאשמח לראות אותה עוד פעם.

היא אמרה שגם היא, ומפה לשם שני מפגשים אח"כ אני כבר ישן אצלה במיטה. הכל מתקדם מהר וטוב. כמה ימים אח"כ שוב אצלה, שוב נהנים.

יום לאחר מכן משום מקום היא חותכת ממני בשיחת טלפון. מופתע, קצת שבור, אך מעכל מאוד מהר ומבין שזה כנראה לא זה.

אבל איזה כיף זה שוב לצאת. להתלבש יפה, להתבשם, לנסוע למישהי, לדבר, להכיר, להתחבק, להתנשק, להזדיין. כמה זה היה חסר לי.

סוף סוף זה קרה, ומקווה שזה יקרה שוב בקרוב

שאני לבד בולנטיין.

מחר לפני שנתיים התקלחתי, התלבשתי יפה, התבשמתי, הכנתי סלסלת פיקניק, יצאתי אליה ולקחתי אותה לצ'ארלס קלור אל מול חופי יפו. נכון, היא לא הייתה האחת, אבל התחושה שאני בעל ערך עבור מישהי היה שווה הרבה, וזה מאוד חסר לי.

אנשים סביבי מכירים, יוצאים, נכנסים ויוצאים מזוגיות ואני אוטוטו סוגר כבר שנתיים לבד.

אין יום שאני לא חושב על זה. שאני לא רוצה את זה. מגיע לי את זה.

היו מעט דייטים, התחלתי עם בחורות, קיבלתי מספרים, ומהרבה סיבות שלא נוגעות אליי (או שכן) לא יצא מאלה כלום.

לא פעם אני מרגיש שאני טוב מדי ("Good guy"), ויש בזה משהו שבא בעוכריי. כי זה כביכול משעמם, למרות שאני לא.

ואני מחכה. חיכיתי מבחירה הרבה שנים למערכת היחסים הראשונה שלי. הרבה זמן לסקס הראשון שלי. ועכשיו אני מחכה כבר שנתיים לקשר הבא שלי, וכשמגיע הולנטיין הרצון הזה מגיע לשיא. כי למה יש כ"כ הרבה גברים שהולכים מחר לעשות את מה שעשיתי מחר לפני שנתיים ואף אחד מהם הוא לא אני?

מיסים

מוות

חדר אמת או חובה בצ'אט

הבעיה הכי גדולה שלי עם נשים היא שאני אדם נחמד. כזה שמדבר בצורה מנומסת, דואגת, אכפתית וגם מחייך הרבה.

מסיבה שלא ברורה לי זה הוריד לבחורות שרציתי ושהייתי איתן באינטראקציה, כשדווקא אלה שלא ממש רציתי ולכן לא ממש שמתי עליהן ממש רצו אותי.

נשים, למה אתן כאלה מעצבנות?

אתמול בשיחה עם המאץ' בטינדר היא הראתה לי כמה לייקים, התאמות והודעות יש לה, כנראה כדי לגרום לי לקנא.

איך אפשר להיות מספיק סבלני כלפי כל המבחר הזה כדי למצוא מביניהם את מה שהכי מדויק מבלי לפספס אותו?

למרות ההנאה שבחיזור ובכמות הגדולה, מבחר גדול זה על הפנים ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת

החיים של כולנו השתנו לחלוטין 💔

אני לא חושב שהיא דמיינה או חשבה על זה בכלל, אבל "יהיה טוב" של יסמין מועלם הפך לפסקול של המלחמה

היי לכולם,

אני מבקש מכל מי שיכול לשלוח לי קישורים לסרטוני עדות של ניצולים מהטבח של שבת האחרונה/כתבים זרים שמתארים את הזוועות מהיישובים/כל סרטון שיכול לסייע במאמצי ההסברה על מנת שאוכל להפיק כתוביות על הסרטונים ולשגר ברחבי הרשת.

עזרתכם הקטנה היא סיוע עצום במאמץ ההסברתי אל מול אנשים רבים שפשוט מכחישים את רצח האזרחים ואונס הנשים. 

פה או בדיאם שלי 🫶🙏🇮🇱

אני מאוד מתלבט האם לשלוח הודעה לאקסית שלי ולשאול לשלומה. אני יודע שיש לה אח חייל ושהיא הייתה בזמנו בצבא בתפקיד במחלקת נפגעים וייתכן והיא במילואים/מכירה אנשים שנרצחו.

היינו יחד חצי שנה מהממת ונפרדנו בטוב ובכאב של שנינו. מאז שנפרדנו לפני שנה וחצי לא התראינו אפילו פעם אחת. היא כן שלחה לי ברכת יום הולדת באפריל האחרון ואני כבר לא שלחתי לה ברכה חודשיים אח"כ.

חשוב לי לציין שהיה לי קשה להוציא אותה מהראש ולהסתכל הלאה וזה לקח זמן רב מאוד (בטח ביחס לתקופה הקצרה יחסית שהיינו יחד.

אשמח לשמוע את דעתכם