מה 1.4 ועד היום לא אוננתי אפילו פעם אחת היו כמה פעמים שכמעט נשברתי פתחתי מליון טאבים הבאתי את הנייר טואלט והייתי על סף שבירה אבל תמיד היה משהו שעצר אותי בדיוק שניה לפני.
טלפון מהראש צוות מקולגה או סתם בדיוק מישהו מצלצל בפעמון.
ואני בתור אדם מאמין, משייך את זה לכך שאני עושה משהו נכון ואלוהים מגבה אותי בחורים הקטנים שאני עומד ליפול , אז איך ארשה לעצמי ליפול?
ככל שעובר הזמן אני מבין כמה באמת הטוטאליות לפורנו פגעה בי, אין לי תחביבים אמיתיים שהם לא כיבויי שריפות של היום יום , לא חובב שום ענף ספורט כזה או אחר אפילו להגיד אילו זמרים יוצרים אני אוהב אני לא יודע להגיד.
ומגיל קטן לדעת שאתה תקבל סיפוק וירטואלי מנשים וירטואליות פגם, לדעתי ביכולת שלי להיות חברתי
לדעת לפתח שיחה עם מישהו או מישהי גם על סתם דברים לא באמת מעניינים.
תוסיפו לזה באג שלי שאני תמיד רוצה שכולם יאהבו אותי, בטוח יהיו פה כמה שיזדהו איתי והנה לכם מתכון הרסני לנפש.
לקינוח תוסיפו על זה ביישנות וקיבלתם בן אדם שלא יודע להתמודד עם אירועים חברתיים רוצה לשבור את הקרח בשיחה על משהו אבל אין לי מה והרצון לזה שיאהבו אותך לא יכול לתת לך להתפשר שחלילה לא יגידו "מה זה איזה שטויות הוא מדבר" או שיותר גרוע מכל פשוט יתעלמו.
לאישיות עם התכונות שתיארתי להגיד משהו ושלא יגיבו עליו זה כמו אגרוף לבטן.
קרב קשה מתחולל במוח כרגע בין הנכון ללא נכון.
הלכתי להוציא תסכול במכון, ברזלים לא צריכים שידברו אליהם.
