מתחת לזרם המים החמים היא מפקפקת בהחלטתה ממקודם להכניס את הבחור החמוד שפגשה מוקדם יותר באותו היום אל ביתה. אמנם הוא כבר הלך אך דווקא כשהיא לבד המחשבות מתחילות לצוץ.
כשביקש תודה, ובירך על הכנסת האורחים אחרי המסע שלו בעקבות עצמו מהמדבר הרחוק היא התרברבה שאין על מה, ויש ביכולתה לזהות אנרגיות חיוביות, היא הרי יודעת את מי אפשר להכניס אל ביתה ומי לא. בין היתר פירטה לו את כל נקודות המוצא שהיו לה בדרך, כדי שיבין שהייתה מודעת כל עת.
בזמן שהיא מסבנת את גופה, המחשבות על השומנים שרק היא רואה על גופה מתחלפות בפחד שאולי הוא מחכה בסלון. הוא יודע כבר שהיא לא נועלת את דלת הכניסה. הראש שלה מחשב את הדרכים בה יוכל למנוע ממנה אפשרות בריחה וכיצד משאיר אותה בשקט בביתה שלה.
כשהגיעה לקרצף את אחורי גבה, הבחינה כי דלת המקלחת פתוחה במקצת. מחזה נדיר בהתחשב ברצון שלה להשאיר את האדים החמים בתוך החדר הקטן. ישר עולה מניע לתרחיש, הרי יוכל לטעון עכשיו שהיא זו שפיתתה אותו. נתנה פתח להציץ ולרצות.
מתחת לזרם המים החמים הפקפוק שלה,שכעט הוא פחד, הפך לפנטזיה.
ואיך יכולה פנטזיה להישאר פנטזיה כשהיא כבר התגשמה?
