לפני 4 שנים. 28 בספטמבר 2020 בשעה 15:18
ובזמן שאני שוכבת על ברכיו כמו ילדה רעה שיש להחטיף בישבנה, הוא מחדיר אצבע אחת, יורק, ואז מוסיף עוד אחת, בודק. ממלמל כמה אותו הוא רוצה להכניס, כמה יפה לי להתרחב, מפליק לפעמים ותמיד מחזיר לי את היד לדגדגן כשהיא בטעות מפסיקה לשפשף.
כשהופך אותי עם הישבן מופנה אליו כלפי מעלה, אני יודעת שהזמן קרב, שאני מוכנה לקראתו ועוד תכף הוא יתקרב.
וכל הזמן אני רק חושבת כמה אני נהנת להיות כזו עבורו. וכמה אני שונאת להיות רק זה בשבילו.
כי כשאני הולכת, מלאה בזרע שלו שעוד בישבני, אליו מגיעה בת זוגתו, שכנראה פשוט לא מוכנה לתת את אחוריה ,ואיתם את כבודה, עבורו.
