יומן מסע

מתגעגעת אדוני,

מתגעגעת כל כך היום. 

מצפה לראותך. 

לחיבוק

לריח

למגע

למאמץ ששמור לי. 

לסטירה בצד הנשיקה

לשוט בצד הליטוף

לקיין בצד האורגזמה

אליך. 

אלי בדמותך.

למרגלותיך. 

געגוע. 

מתוך הנשמה ומתוך הלב. 

של סאבית. 

לאדונה.

מורידה את ראשי, אדוני. 

ממתינה. 

כמהה. 

מקווה שתיראה את הפוסט הזה ותחייך. ותדע דרכו-

שחושבת עליך..

ששייכת לך.

שלך.

צעצוע. 

בבקשה.

הייתי עדה לשיחה של שני שולטים. חצי הומוריסטית, על כאב ועל התמסרות. 

וזה גרם לי לגעגועים רבים ולמחשבות עלי. ועל ההתמסרות שלי, האישית לאדוני.

החלטתי אני מגיבה להם. 

הנה תגובתי-

"אנא הרשו לי להוסיף נקודת מבט של סאבית. 

ההתמסרות איננה לכאב. ההתמסרות הינה לאדם ולהוויתו, מתוך הערצה, מתוך כבוד, מתוך אהבה. 

הכאב הוא אלמנט חשוב. הוא מכניע והוא ממכר אך הוא אמצעי בלבד. ניתן להכניע גם בלעדיו. 

ואני שואלת עצמי בכלל, מזוכיסטית שמבקשת מאדונה רק כאב כל הזמן- מי שולט פה במי בעצם? מי העבד האמיתי בסיפור? 

הכאב, כמו החדירה או העונג או כל אלמנט אחר, הוא חשוב,  אבל המינון- כמה, למה, מתי ואיך חשוב יותר והוא זה שיהיה תמיד בידיים של הצד השולט. 

סאבית תדע להיות שם עבור אדונה גם כשהיה לו יום קשה בעבודה ומתחשק לו סיגריה ושקט. וזה למרות שלה מתחשק אולי דברים אחרים. סאבית, או נשלטת, במהותה לא קובעת סיטואציה. 

ועל מנת שזה לא ישמע מתנשא מדי אומר- אני מרטיבה מכאב, במיוחד מהקיין, כמו שאני לא מרטיבה משום דבר אחר. באמת. נוזלת ממש. 

אז מה? 

שליטה היא הנהגה. ואם הוא יחליט להעניק לי יהיה זה מבחירתו ובדרך שלו. אני יכולה רק לבקש. 

ואם לא- אקבל באהבה והכנעה את מה שכן יחליט להעניק. 

זה לא פשוט. וזה אפילו די קשה לפעמים. לבטל את הרצון שלך ולהתחבר לצרכים שלו, אבל תחושת הריצוי הקיימת היא חזקה. ואני מתאמצת מאוד להשתפר בה. 

ללמוד להיות בד נקי. עבורו. עבורי. 

חוויתי סשנים חד פעמים.

רמת ההקשרות שונה. 

רמת הסיפוק של הנפש שונה. 

ולמרות שיש ניצוצות של התחלה, הרובד איננו עמוק מספיק מכדי להמריא באמת. 

זה איננו זהה.

חפרתי :)

שיהיה יום נהדר!"

נאמר לי שזה פוסט. 

אז הנה- זה פה.

אשמח לשמוע מה דעתכם.

אדוני,

תחושת ההתעופפות שלי היום פרצה את גבולות הסשן. 

בעודי רושמת גופי מרגיש שרידי אנדרופינים משייטים בי. מזהה אותם מסשנים קודמים ומהספורט שעושה.

תוהה מתי התחושת החמימה הזו תפוג. 

עוד ערב במחיצתך.

שבו אתה מעניק לי. 

הרבה יותר משאני מעניקה לך. 

אמרת דברים כל כך יפים, אדוני. 

לא יודעת למה, אבל לדברים הרעים קל יותר להאמין. 

 שמעתי שטוב לך, אדוני. 

כך אמרת.

וזה בעצם, כל מה שחשוב לי.

כי כן מגיע לך כל הטוב הזה. ואני רק מודה על ההזדמנות לממש לך אותו. על כך שאתה מאפשר לי.

למרות שסוררת..

למרות ששובבה. 

איך כבר אפשר להודות על הכלה שלך אותי. 

זה מעבר להעצמה. 

זה מעבר לנתינה. 

אין לי מילה להגדיר את כל אלו ביחד. 

לא המציאו מילה כזו עדין. 

נותר לי רק להגיד, בצורה צנועה , שבכלל לא מתאימה לגודל האירוע,

אבל זו המילה היחידה שנותרה לי. 

תודה, אדוני. 

וגם-

שלך.

.It was a crazy session, sir

.Crazy in depth

.Crazy in intensity

.Liberating

Presenting me with boundaries for body and mind which only you .can give, sir

.And I am thankful

Writing this post, fighting my way through the poor vocabulary I have

But words do have meaning, sir. Specially when they don’t come easy

It has never been easy for me. To write. But I know that when you reed it, it gives you another part of me. one more piece

And so I write

So I give

A post in English is so appropriate

Almost as though you planned it. Did you? I think you did.

I like it when you plan ahead. It feels as though you put your mind into it. And it shows. Your mind, shows, sir

And its extravagant

 Spelling the abc, is, at first sight relatively easy

It becomes harder when whith each letter you say, your butt meets the cane 

And you try your best. I know I did. I tried my best to think of words for you. Words with meaning. Memorable words

Words that define us 

Words that bind

A vivid image of what we are. What we can be

IT was a beautiful session sir 

One that made me proud

One that gave me more, much more, than it actually took

I thank you sir 

I yield before you sir

On my knees in front of you

I whisper,

Yours, sir

May you own

אדוני,

הבטחתי לך שפוסט הבא יהיה באנגלית. 

ויהיה פוסט כזה. אולי אפילו עוד היום. 

אבל עכשיו בא להגיד לך שאני מתרגשת.

מתרגשת לקרוא. 

מתרגשת לשמוע. 

אתה הוא זה המרגש אותי. 

ובא לי לעשות לך טוב. 

לעשות נכון. 

לעשות מדויק. 

בעולם הזה שלנו, המוטרף, שבו חיי היום יום שוחקים משום שאנחנו לא יכולים "כמעט" לא יכולים "בערך". הפרפקציוניזם הזה הורג כל חלקה טובה, והלחץ והעומס- מכרסמים בגופינו עד לאיבוד ההנאה שלנו מהדברים הפשוטים. 

כוס ערק על השולחן. 

ליטוף.

סטירה. 

סיגרה.

מציצה.

הנאה לשם הנאה. 

מילוי מצברים. 

רוצה שכוחותיך ויצירתך, ויצריותך יפעמו בך בחוזקה.  

חזק שהינך. 

תן לי.

תן לי לקחת לך את החששות.

להבריח את העכבות. 

להצחיק.

להרגיע. 

לתת לך. 

להיות שם. עבורך ובישבילך. בדיוק איך שאתה רוצה וצריך אותי.

להיות, בגאוה רבה, סאבית.

שלך.

I do not want to be the leader. I refuse to be the leader. I want to live darkly and richly in my femaleness. I want a man lying over me, always over me. His will, his pleasure, his desire, his life, his work, his sexuality the touchstone, the command, my pivot. I don’t mind working, holding my ground intellectually, artistically; but as a woman, oh, God, as a woman I want to be dominated. I don’t mind being told to stand on my own feet, not to cling, be all that I am capable of doing, but I am going to be pursued, fucked, possessed by the will of a male at his time, his bidding.

Anaïs Nin

וכך גם אני. 

גם הרגשתי.

איתך. 

}{

מהזונה שלך. 

וכן

 מגיע לי. 

ממש מגיע לי. 

מהלב. 

}{

שלך

אני לא נוהגת להביא את הקשיים שלי, האישיים, אלינו.

זה , לפי דעתי , לא היכן שהם שייכים. 

משתדלת להיות הכי כיף בישבילך. 

הכי נקייה. 

אבל לפעמים, אין מנוס מהעולם שבחוץ והוא ניכר על ההתנהגות שלנו. על ההתנהגות שלי. 

כשהורדתי את הקולר היום ומסרתי אותו לך, שתחליט, אם להחזירו או לא- זה השפיע עלי. 

פתאום לא יכולתי להסתיר יותר את העולם שבחוץ. וראית אותו. 

ראית אותי קצת מכונסת.

וקצת עצובה. 

והשתדלתי. 

באמת השתדלתי. 

ומצאתי נחמה בעונג שלך.

מצאתי שקט ברוגע שלך. 

מקום בטוח. 

מכיל. 

למרגלותיך.

מקום שלי.

מקבל. 

ורק אחר כך, כשנסעתי הביתה, והקולר צמוד לצוארי, 

נוכחתי לדעת כמה אני חזקה יותר משהייתי כשהגעתי. וכמה אני יכולה להתמודד עוד. וכמה זה קטן עלי. 

להיות הסאבית שלך מחזק אותי, אדוני.

להיות הסאבית שלך נותן לי כח.

וזוהי זכות.

פריבילגיה. 

תודה רבה אדוני. 

תודה על חודש נוסף. 

ותודה על החיזוק שלי, שהוא לחלוטין לא מובן מאליו בעיני. 

תודה שקורא אותי כל כך. 

ותודה שעוטף. 

שלך.

אדוני,

חודש שעבר אני אמרתי:

ואתה אמרת-

וכעת הגיע הזמן לבקש שוב. 

חשוב לי. 

מעריכה. 

מתחננת. 

רוצה לעבוד קשה. 

להמשיך להרויח. 

שלך. 

מבקשת הזכות, והכבוד להחזיר לצוארי

תכתבי פוסט סשן יפה, אדוני אומר לי בסוף הערב. 

תכתבי כמה טוב היה לך. הוא אומר ומחייך. 

ואני מסתכלת עליו. 

כל כך מעריצה אותו. 

חזק. 

בשליטה. 

לא מתפשר.

ולמרות שעורי קצת שכח קיין מהוא, לא מקל עלי. לא מוותר לי. 

דום. 

מבינה, שהרעב שלו, שכנראה נבנה גם הוא בשבועיים האלה של מרחק כואב בינינו, מתחבר יפה כל כך עם הסאבית שבתוכי. משלים. 

והסאבית הזו. 

שלך. 

אדוני.

מגוון של תחושות מעורבות. סלט של געגוע, מתח, רעב, תשוקה, צורך. שנפרקו היום.

ואני שם. 

בין שמים וארץ. 

שומעת אותך לוחש לי, זה אני פה. אני איתך. וזה מחזיק אותי. עוטף אותי. שומר עלי. מכיל אותי.

כי אני פוחדת. 

רואה אותך. את האטרף הזה בעינך.

אין מקום לרגש אחר.

רגלי פעורות למולך. עקודות למוט ומורמות אל על.

ידיי קשורות.

אני חסרת אונים. והאטרף שבעיניך גדל.

הצלפות לכוס.

עוד 

ועוד.

יבבות שלא עושות עליך רושם.

הצלפות ללא רחמים.

מידך.

משוט.

נדמה לי שגם ממקל.

כאב.

ופחד. בעיקר פחד.

הפחד עוד רגע מציף אותי. הכל בסדר. זה הוא. אני לוחשת לעצמי. תינשמי. תירגעי.

אבל.

יש פחד.

והפחד הזה גם מנזיל אותי.

ואני גומרת.

גומרת את האורגזמה של חיי.

צורחת. רועדת לך בידיים. 

העונג עובר לי בכל נימי הגוף. גלים גלים עובר דרכי. עוטף. מכרבל. מחבר אותי לעונג ראשוני מאוד אי שם בנבכי נשמתי. עוד סמטא שאתה מאיר.  

וזה שוב אתה. 

מלטף אותי. 

מחבק. 

נותן לי שניה לתפוס נשימה לפני ששולח אותי הביתה כאובה, פעורה ומטפטפת זרע,  ויחד עם זה שלמה, רגועה, ועוד יותר שלך משהייתי כשהגעתי.

זה היה סשן מרים אדוני. אותי. 

וזה היה סשן ממקם אדוני. אותי.

תודה רבה לך. 

כל כך תודה רבה לך.

ועכשיו,

נותר לי רק לשאול-

מה יש לעשות לסאבית שמצליחה לשבור מוט פישוק?