|
|
|
יש משהו מר ומתוק בלהישמע להוראה שקשה לך.
מצד אחד אני רוצה משהו.
כל כך רוצה את זה.
כמהה לזה.
ומצד שני אתה אומר "לא".
אז אני מקבלת. בהכנעה מלאה.
ומנסה לחייך גם תוך כדי.
ולשמוח.
בהתחלה בכח מנסה.
כי זה קשה לי.
ואחר כך, אי אפשר שלא לחייך.
כמה נינוח שאתה.
כמה רגוע.
כמה שלוה אני שומעת בך.
כמה טוב לך.
אי אפשר שלא לשמוח באמת מהלב כששומעים אותך כך.
הכי טוב לי בעולם כשטוב לך.
אני תמיד בעדך. גם מרחוק.
תמיד שלך.
דום.
זה יהיה פוסט שאת חלקו רק אתה תבין.
אתה ואני ואתה ואני ואתה.
כרית.
נוח.
נעים.
אני במקומי.
היכן שאני אמורה להיות.
ראשי על ברכיך.
אתה מלטף.
איך כותבים תחושות מזל, עונג וכבוד?
איך אפשר להעביר לך שזה מה שאני חשה?
מאסטר? דום? אדון?
זה חשוב איך קוראים לזה?
כלומר זה חשוב לי, בטח שזה חשוב, אבל האם זו המהות?
האם אני פחות צעצוע שלך כך?
פחות זונה שלך?
לא.
ואם לא, אז מה בא אחרי הקור?
סאבית בלאי. :)
והחום- הוא חם דיו?
שתוקה.
מתאמצת.
רטובה.
זה רק אתה ואני.
ואני לא חצופה כשגומרת.
רק פטפטנית.
מחסום השקט נשבר.
סעי בזהירות כלבונת.
את עוד צריכה לחזור.
המממ.
שבת
שקט שכזה
ומלבד השבר ביד שקצת כואב לי הכל רגוע ושקט.
משעמם.
וזה גורם לי לחשוב על זה שאת רוב השטויות שלי בחיים אני עושה משעמום או מרעב.
איזה דבר נורא להגיד.
אבל אולי נכון.
בעצם כשאני חושבת על זה- אני 30% מהזמן רעבה 30% משועממת ו40 אחוז הנוספים מתחלקים בין עבודה, בית , מטלות החיים וחשיבה רציונלית.
זה פלא אם כך שאני עושה שטויות?
מלא שטויות?
אתה יודע ששייכים לך 100% של שטויות?
צעצוע מקולקל.
סאבית בלאי.
100%.
אני רוצה יותר.
כי אני נשלטת?
כי אני אישה?
כי אני תמיד ארצה יותר או כי תמיד ארצה את מה שאני לא מקבלת?
אני רוצה עוד.
אני יכולה עוד.
אני זקוקה לעוד.
וצוללים טיפה יותר עמוק עכשיו. חוששת אין בי מספיק עומק בישבילך.
חוששת שמה שכן יש לא יספק אותך.
ואני -התמכרתי הרי.
קשה לי שישי שבת.
יש רגעים שאת רוצה שימשכו.
את מסתכלת אחורה,
מעכלת את מה שהיה,
ורוצה שהרגע ימשך.
איזה רגע?
אם הייתי צריכה לבחור רק אחד מתוך הזמן איתך? איזה רגע הייתי בוחרת?
האם הרגע בו אמרת "דברי אלי"? כי זה רגע שאני מבינה בו שאתה דואג.
אתה לא תעשה לי נזק.
אני סומכת עליך בעיניים עצומות. (או מכוסות 😄 ).
האם זה הרגע שבו קיבלתי הסבר על מהותה של הסתירה?
כי זה הרגע שבו מתחדדת בי ההבנה שיש לך ידע וניסיון. ואני סאקרית של אלו.
האם זה הרגע שבוא אתה מצלם? רק כדי שלי יהיה זיכרון? רק כי לי יש חשק להתרברב.
כי זה הרגע שבו אני יודעת שאתה סומך עלי. שאכבד את פרטיותך.
האם זה רגע העונג, שמיצי יוצאים ממני ואין אפילו יכולת לענות לך מה מענג אותי יותר?.
באמת צריך להסביר את הרגע הזה?
האם זה הרגע בוא אתה מתפוצץ בתוכי?
ובזה הרגע אני יודעת שטוב לך. יודעת באמת שיש לך עונג גופני ממני.
האם זה הקרקוש של האזעקים ברגלי ובידי?
האם זה החגורה המקבעת אותי למקומי?
כל כך הרבה רגעים.
זיכרונות.
אבל.
הענוג בהם-
מילותיך כשלאחר המעשה.
היית טובה.
שתדעי.
אלך לישון בטוב.
היום.
בזכות הרגעים שהענקת לי.
גם אני.
תודה.
אחרי שההתלהבות מצטננת.
ואני נשארת לחשוב עם עצמי.
מי אני?
מה אני רוצה?
וכשעוד סשן נקבע ברקע, והרעב שבי נותן את אותותיו על גופי ועל מחשבתי, האם אני עוצרת לחשוב על הצורך? או האם זו החרמנות קובעת? הרעב שלי לא יודע שובע, ולפעמים הוא מחליט במקומי.
מי מחליט הפעם?
כשאני בציפיה לראותך, את מי אני רוצה לראות? את המאהב המסעיר?את הדום הקשוח? את החבר המכיל?את שלושתם?
האם אהיה מספיק חזקה להכיל אותך, כמו שאתה מכיל אותי? לקרוא אותך, כמו שאתה קורא אותי, להאמין בך? לתת לך את צרכיך, כפי שאתה מביע אותם?
ועם עצם הנוכחות שלי, מקשה עליך?
מהדילמה קשה עלי מנשוא.
יכולה לשאול אותך על המאזן. ברור שהוא לטובתי.
יודעת שקשה לך.
לא בגללי.
בגלל עצמך.
אל.תוותר.עלי.
הוא: הי
אני: לא פנויה להכיר. עם מישהו.
הוא: לא הבנתי. רוצה לשוחח?
אני: לא פנויה להכיר. בקשר עם מישהו
הוא: אולי יעניין אותך קשר נוסך במקביל
אני: לא מאלה. סורי. לא פנויה. וגם שייכת- צריך לדבר איתו
הוא: עם מי?
אני: עם מי שאני בקשר איתו
הוא: אז תדברי איתו
אני: הממממ לא. תודה.
הוא: את רוצה להמשיך לשוחח
אני: לא. תודה
הוא: חבל אני מאוד קשוב
אני: לא תודה
שקט לי.
סופש עכשיו.
כל מה שנשאר איתי ממך זה הסימנים שלך עלי. נוגעת בהם ומחייכת. יודעת שאתה איתה ושטוב לך. מחייכת גם כי יודעת שטוב לך.
דע שיש לי מספיק מקום בלב להאמין בטוב.
אין בי קנאה.
אין בי רכושנות.
היא עושה לך טוב והידיעה שטוב לך מחייכת אותי.
ככה פשוט.
יודעת ומקווה שעוד רגע ממש אתה תחזור אלי.
שתאפשר לי להנות מחוזקך. מעוצמתך. מהוויתך.
מהמילים המיוחדות ששמורות רק לי. מהמבט הקשוח.
מההומור.
אך גם מהדרישה. החדה והבילתי מתפשרת. שלך ממני.
שמרטיבה אותי.
אז ככה אני נשמעת כשמתגעגעת.
רגשנית ומתנחמת שטוב לך.
ורק בקשה אחת לי-
חשוב עלי.
תגניב מחשבה כשהזין עומד. או כשמחייך. או כשזומם.
תחביא אותי במחשובתיך. ותשמור עלי כפיקדון שיש לפרוע אותו.
צ'ק למשמרת.
צ'ק יקר.
פרס.
מתגעגעת.
בא לי להתהדר בסימנים שלך על עורי,
בא לי לצעוק בקול רם שעפתי.
בא לספר כמה התאמצתי.
כאובה למענך.
בישבילך.
בא לי להגיד שהשתדלתי מאוד.
להיות שם.
צעצוע,
אבל לא רק.
יש משהו עוטף מאוד בנוכחות שלך.
משהו מגן.
משהו שלוקח, דורש ועם זאת ששומר עלי.
אתה קורא?
אם כן, דע לך שאם הייתי יכולה הייתי מהללת ישותך בשלטי חוצות.
שכולם ידעו כמה מהמם אתה בעיני.
אתה מדהים.
מקווה שאתה גאה בי.
בנוכחותי.
ששמח לך בי.
לרשותך.
