לפני 6 שנים. יום שלישי, 17 במרץ 2020 בשעה 7:19
גיליתי שריר אחד שלא נתפס לי בשבת.
לסת.
התקלה תוקנה.
********************************
הוא פותח לי את התחת לאט.
אני לא בתולה, אבל הוא עבה. מאוד.
זה לא פשוט להכיל אותו.
אני כואבת, אבל אני רוצה. אז אני מתאמצת.
לאט לאט הגוף שלי נרגע ומכיל אותו בתוכי. כל פעם קצת יותר לעומקו.
הוא מתחיל לזוז מהר יותר, קיצבי יותר,
יוצאות לי דמעות של כאב, שהוא לא רואה בגלל הזוית, אבל אני לא רוצה שהוא יפסיק.
אני מכילה כמה שאני יכולה, ולבסוף כשאני ממש לא יכולה יותר- מבקשת לעצור.
הוא עובר לכוס והעונג שוטף אותי.
המלאות שלו מריירת אותי ומשפריצה אותי מתוכי.
הוא נע מהר תחילה,
ואז לאט. יוצא ממני וחודר בשיא כוחו.
גופי נדחק מעוצמת החדירה, אך ידיו מחזיקות אותי-
במותני, בשיערי, בגרוני.
הוא יוצא לאט וחודר בחוזקה.
ושוב.
ושוב.
בפעם השלישית הוא חודר, בשיא התנופה והכח, לתחת. זה לא מתוכנן.
אני צורחת, מתכווצת ומייללת מכאב.
הוא מחבק אותי ומכיל את זה.
ואחרי שאני נרגעת, אני לא יכולה שלא לדמיין על חדירה שכזו,
בדיוק כך,
בעודי מרותקת ועם כוונה תחילה.
********************************
זה מאוחר נורא ושנינו גמורים מעייפות.
שנינו גם עובדים מחר.
אני שפוכה בצד שלי במיטה, מתרכבלת בשמיכה החמה שלי.
חם לו. כמובן.
הוא מביא גלידה תות וניל ושתי כפיות מהמקפיא.
אני ישנה
"בואי הנה, קחי כפית"
"אפשר שלא?"
"בואי הנה, השולט שלך אומר לך לקום לכפית אחת".
אני מרימה את עצמי לישיבה ומכניסה את הכפית, מפוצצת הגלידה, לפה.
זה טעים וקר ועושה לי בריינפריז.
הוא מנשק אותי ואני צונחת בכוחות האחרונים למיטה, רק כדי להתכווץ, שוב, למגע הלשון הקרה מבין רגליי.
