ברגע שהחבל נכרך סביב פירקי רגלי, הכוס שלי מגיב מיידית- שולח זרמים לכל גופי.
המיינד נרגע.
ההגבלה שולחת אותי למקום חם. מקום שקט ומלטף.
הוא מוסיף לקשירה את המותניים והידיים .
אני עקודה לגמרי.
ובחוסר האונים הזה אני מרגישה הכי חופשיה בעולם. מוגנת ושמורה.
ההחפצה שם, במקום הזה, מוחלטת. אני לפניו. המערכה בינינו מוכרעת מראש. השילוב עם החום והדאגה הניכרים ממנו, לוקחת אותי למקום של עונג אחר.
שקט ואינטנסיבי.
אין שם הרבה כאב.
כך הוא בוחר.
והאמת היא? שהוא קורא אותי טוב, על אף שאני עצמי נותרת שתוקה. הגוף שלי מתקשה לקבל את הכאב. מתקשה לתת.
אולי צריך קצת זמן להכנס למקום שמאפשר ספיגה. זמן שאין לנו בערב הזה.
אז יש שם בעיקר עונג בחוסר האונים המהמם הזה.
החבל מחבק אותי. שומר עלי אסופה.
אני לגמרי בידיו שם.
מרצון.
יש שם מימוש.
זה שלו.
והוא לוקח.
ומשהו שם, מתוך כל המנגינה הזו שהוא מנגן, יוצר לי מלודיה מתוקה בנפש.
זה לילה שקט ללא התעוררויות עבורי.
נדיר לי כך לאחרונה.
תודה.