סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 21 ביוני 2020 בשעה 6:13

השעה הייתה חצות.

חזרנו הביתה, אכלנו אוכל מנחם, ונפלנו לישון כמו שני זקנים שאנחנו. 

 

 

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

 

 

 

הוא משפצר את קיין הראטאן שנפתח קצת בקצה שלו, כך שלא יפצע אותי יתר על המידה. השיפצור הזה, עושה את הקיין כבד מאוד בקצה, אכזרי מאוד, אבל אני עדין לא יודעת עד כמה, אז אני עדין מחייכת.

 

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

 

 

יש משהו חזק מאוד בנוכחות שלנו שם.

אתה גבוה, חתיך, יש עליך מיליון עינים שם. ואני לא יכולה שלא לתהות קצת, מה לעזאזל אתה עושה איתי, 

ובאותה הנשימה,

עם כל חוסר הביטחון,

אני יודעת שיש פה משהו חזק, ואמיתי, ייחודי שלנו,

ואולי זו הסיבה שאני אוהבת את זה כל כך. 

יש משהו זוגי חזק מאוד, ריגשי, בנוכחות שלנו יחד. 

בהבנה שלך אותי.

וזה יקר לי מאוד. 

כי זה נדיר.

ואני גאה בנו, ככה ולא רק ככה, עד כלות נשמתי וליבי האדום.

 

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

 

הוא מתחיל לחמם אותי על הקרוס.

מכה אחר מכה אחר מכה.

אחרי זה כבר יתחיל השגעון-

בעודי קשורה, הוא ימשוך אותי מהשיער לאחור, יקמר את גופי, ילחץ על צווארי. בלי לשבור את רצף ההצלפות. במקצב של אומן, שלמד אותי, למד לנגן עלי.

האצבע הרופפת בכוס, מבלי לתת לי פורקן, תאפשר לי להכיל כמויות של כאב שכבר עבר זמן מאז חויתי שכמותו.

החום הפנימי שמשתחרר בגוף בסשן הוא בן זונה חמדני. סם טבעי של המיינד,  שלא יוצא מהמסתור שלו בקלות. הוא דורש את כח שלך. את האגרסיה בואך אכזריות כמעה.

וזה שם.

למחורת תספר לי שהייתי על הקרוס כשעה. 

יכולה להשבע שעברו רק 5 דקות.

 

 

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

 

"תסיימי את הסיגריה, ממשיכים" 

הוא מקפל אותי לשנים על החמור.

עצמות התחת שלי בולטות ככה יותר וזה כואב פי כמה.  אני כבר שם מנטאלית. מצפה לו. הקיין המשופצר עושה בי שמות. הוא קשה להכלה הרבה יותר מכל מה שהכרתי בעבר.

אבל אתה מחייך אלי. אתה צוחק איתי ובו בזמן אתה לא מוותר לי. 

אני מתחילה לצרוח. 

שתוקה בתחת שלי.

ואתה לא מוותר לי.

מקבע את הראש שלי למטה וממשיך להצליף. 

אני סופרת בלב כדי להצליח להכיל. אני מצליחה חלקית. אני בקצה.

 

שעה נוספת עוברת על החמור.

אני יכולה להשבע שעברו רק 5 דקות.

 

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

 

 

הבוקר הזה  התחיל בכלל מוקדם.

הוא זז במיטה קלות והייתי בטוחה שהוא מתעורר. 

הוא מזיין אותי קצת, 

ואז הופך אותי באבחה אחת על הבטן,

חודר לתחת שלי.

אין חומר סיכה.

אני מייבבת מכאב, משתוללת תחתיו. הוא לא מותר לי. אני קרובה לגבול היכולת שלי, קרובה להגיד מילת ביטחון. הראש שלי מנהל קרב עם הכוס. את רוצה . את יכולה. את מסוגלת. 

אני נותרת שקטה , בקרב מהלומות פנימי.

הוא מתחיל לזוז בתוכי וזה שורף. 

ואז הוא לוחש לי באוזן כל מיני דברים של דום שבו לסאבית שבתוכי, וההכלה הופכת קלה יותר.

כי היא לא מינית יותר.

היא סאבמיטיבית.

כי זה שלך.

 

 

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

 

 

 

תודה רבה על מלא רגעי קסם של סופש אמיתי, חם, רגוע, אינטנסיבי, מחייך וקסום.

על סופש שלנו, כמו שרק אנחנו יודעים לעשות.

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י