יומן מסע

זה כשאת קשורה לשולחן האוכל שלך, כאילו והיית סעודת השבת עצמך.

מתמודדת עם קשירה עצבנית בצוואר, מושכת את הראש השמוט במילא מטה עוד יותר,  באמצעות חיבור לדלי עם מים. מקבעת את הראש שלך מטה. בלי יכולת להרימו ולהקל על שרירי הצואר.

פאניקה אחזה בי כששמעתי את הדלי מתמלא במים. אימה אמיתית.

"את כבר רטובה, זונה? אבל עוד לא התחלנו"

החרמנות שלי מתפזרת בחדר.

החרמנות משחרור השליטה.

מוזיקה רועשת מדי מרמקול לידך.

אור מנצנץ מסנוור של סדרת שבי בעיניים. 

הגוף נכנס לטראנס מיידי כמעט.

למקום אחר.

קצת של פחד, הרבה של מאמץ.

ואז מגיע הכאב.

סטים ארוכים ארוכים בלי טיפת נחמה או ליטוף מעודד.

60, 50, 60, 40. 

שוט, ספנק וקיין המשופצר.

מגיק מוצמד לדגדגן, סימולטנית עם מכות הקיין. האחד מביא אותי לקצה הגמירה, השני גונב אותה ממנו.

אורגזמה הרוסה לפי הספר, אם היה כזה ספר.

כשאתה מסיים אני כבר מתחננת לזין.

וכשאתה חודר אלי,

משהו בי נרגע,

ואני סוף סוף יכולה לישון.

תודה רבה על זה.

זה היה לי כל כך נדרש.