יומן מסע

אני ממתינה להגעתו.

לא עבר הרבה זמן אבל התגעגעתי ממש.

הוא הפך קרוב אלי.

מאוד קרוב אלי ואני ממתינה לנוכחותו כל פעם שהיא איננה. 

ממתינה למגע ולחיבוק הענק והחם העוטף אותי.

ממתינה למילה טובה שתמיד שם עבורי.

ממתינה למקום הבטוח והאוהב שלי.

לשקט שהוא גורם לי.

לביטחון.

אני נלחמת בעייפות.

ממש נלחמת.

לילה קודם לא ישנתי טוב, והערב זה ניכר עלי.

זו מלמה עקובה מדם ואני מפסידה. ונרדמת.

אני עוד לא יודעת את זה אבל למחורת אני אתעורר חרמנית במיוחד, ומבואסת שנרדמתי ליל אמש.

לא שמעתי אותו נכנס.

לא יודעת באיזה שלב נכבתה הטלויזיה.

או האור בחדר.

רק הרגשתי את ידיו הגדולות מרימות אותי, מצעידות אותי למיטה,

מלטפות את פני, מנשקות.

ומכסות בשמיכה.

קמתי בבוקר לחיבוק הענק שלו, לשקע הכתף שלו שלי.

אני לא יודעת הרבה בחיים.

אבל אני יודעת שככה נראית ומרגישה אהבה.

תודה.