יומן מסע

קמתי כי נזל לי הכוס. הוא בכה מגעגוע.

ככה , בשקט, בלילה,

כשכולם ישנים ,

(אולי רק שמשון ויובב ערים),

התעורר לו הכוס שלי וחיפש אותך.

ואילו היית לידי היום,

למרות שלצערי היום אתה לא,

(ולפיכך בכי הכוס)

ואילו הייתי מבקשת להעיר אותך משנתך,

 כי הכוס בוכה,

וכי הלב רוגש ומתגעגע,

ואילו הייתי מבקשת ביקורך בגופי,

האם הייתי יוצאת מכך מדממת, כמעשה עבר?

ולא יכולה בת אדם שלא לתהות,

האם הבכי של הכוס,

ודימום האחוריים מחדירה מענישה,

הוא אהבה של יקיצת בוקר מאוחרת ואמצע הלילה?

או אולי הוא פיוט כזה שמתאים גם לפנות בוקר.

ואולי זה הגיגים של סאבית חרמנית במיוחד,

שתזכור להכין לך את הקפה שלך מחר,

ותשמור לך את החיבוק הכי חם שלה במהלך היום,

כדי שאולי תסכים , באהבה, לנגב לי את הדמעות.

של הכוס.

נ.ב

אני אמרתי משהו על כאב???