יומן מסע

אני מתיישבת על האסלה עם מכנסיים מופשלות,

והוא נכנס לשירותים ונעמד מולי,

מחזיק לי את הראש בצורה שאי אפשר לפספס את הכוונה,

הראש שלי בול בגובה הנכון באופן הזה.

אני פותחת את הפה.

אני כלי לשימוש.

והוא מכניס את עצמו בי. לפעמים בכוח. לפעמים הוא מניע את ראשי עם ידיו. לפעמים הוא רוצה שאני אזוז בקצב אחיד.

ואני מכילה אותו בתוכי, בתוך פי, בזמן שהפיפי זורם ממני מבין רגלי.

ואני חושבת זה בטח צריך להיות  משפיל להיות ככה, 

ספציפית בפוזיציה הזו,

לשרת אותו ככה.

האפ זה משפיל במיוחד כשאני עושה פיפי?

לא. זה לא משפיל אותי כלל.

זה אפילו מחרמן אותי,

לדעת,

לחוש,

להרגיש,

לחוות,

שהמרחב האישי שלי,

במקום הכי אינטימי שבין אדם לעצמו,

שייך לו.

ושגם הוא- הוא  שלו ללקיחה.