סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 5 שנים. יום רביעי, 10 במרץ 2021 בשעה 17:26

הוא שם את ידו סביב גרוני.

היא גדולה מספיק כך שהמרחק בין שתי האצבעות הלוחצות מדוייק. הן נוגעות, מכווצות את מובילי הדם של גופי.

ההשפעה עלי ניכרת.

מצד אחד אני מפחדת. חניקת דם משאירה טווח קטן מאוד לטעויות. ואני לא מוצאת את עיניו.

ומצד שני המח שלי מתחיל לרחף כמעט מיידית בתוך שלולית של חום ועונג ששכחתי כבר שחניקה כזו מסוגלת לעשות לי.

ואז, כשאני כבר שוקעת, וכשמתחיל הלחץ באוזניים, שלב שאני יודעת שיש לי בו רק שניות מעטות לפני שהחושך יורד על עיני,  הוא מכאיב לי למטה עוד, בתוכי ממש, כשהוא נוגע עם החלק העבה של הצעצוע עוד בתוכי, פנימה, בכח,

ואני גומרת בשאגה גדולה של שחרור.

 

 

 

~~~~~~~~~~~

 

-"את רוצה להזדקן איתי, בייבי?"

-"אני רוצה להרביץ לך עם קיין בבית אבות"

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י