יומן מסע

אני יודעת.

אני מתלוננת המון המון.

ותמיד יש לי איזה תלונה חדשה שאני מוציאה ממתחת לבלטות, שהרי לא יכול להיות טוב.

פשוט טוב.

משהו קטן וטיפשי וקטנוני ולגמרי לגמרי לא חשוב חיב להציק לי תמיד.

ודווקא עכשיו, כשאני שוכבת באלכסון במיטה,

כולי לבד עם הדברים מסודרים בבלאגן  המדויק   שאני אוהבת,

ואתה כל כך , כל כך חסר לי.

והייתי מתלטפת בתוך החיבוק שלך,

ומנשקת אותך,

ומקרבת אותך אלי,

וטובה אליך,

כל כך טובה אליך שלא תירצה לעזוב אף פעם.

או לפחות לא בשבע השנים הקרובות.

בכל זאת, חוזה זה חוזה.