הוא שולח אותי לאיזו שליחות לא ברורה.
עושה לי רשימה.
תיקני ככה וככה וככה ואל תחזרי עד השעה המסוימת הזו.
אני כבר מבינה שהוא זומם משהו אבל אני מתה על הזמימות הנדירות שלו אז אני משתפת פעולה.
המשחק הזה משפיע לי על הכוס . שומעת אותו מתקתק לי בתחתונים. צורח.
אי הוודאות מתערבבת עם החרמנות ואני נוזלת כשבכלל לא ברור לי ממה.
מסתכלת על השעון. נוסעת בעיר במעגלים, רק שתגיע כבר השעה הנקובה.
אני חוזרת הביתה ומקבל אותי חיבוק עמוק ועוטף שמבלבל אותי, ומחייך אותי.
יש שמיכה על שולחן הסלון הגדול . קצת חבל וציוד מונח על הספה ואני מחייכת.
דלת חדר השינה - סגורה.
הוא שולח אותי להתקלח.
"נקי טוב את כל החורים שלי".
במקלחת אני לא יכולה שלא לגעת בעצמי.
המים לא מרגיעים אותי. המגע הנעים בדגדגן לא מצליח להרגיע אותי. לא לגמור. לא לגמור. זו המנטרה. אסור לגמור עכשיו.
אני מכבה את הזרם. מייבשת את עצמי. ואוספת את השיער. הוא לא אוהב אותו פזור בסשנים כי הוא מפריע לו.
אני יוצאת, עטופה במגבת, מתוך המקלחת.
צעדים קטנים וחוששים. אין שום בגד סקסי שיגן עלי, או שיתמוך בי .
"תעיפי את המגבת."
מעיפה.
השמיכה כבר פרוסה על שולחן .
"תשכבי"
עולה על השולחן ונשכבת על הגב. לרוחב. זה מוזר. בדרך כלל היא פרוסה לאורך ואני על הבטן. התחת מונגש לו יותר ככה להצלפה. בגובה הנכון. וזה נח ומדוייק יותר לשימוש בקיין.
הוא מכוון לי את הראש כך שיפול מהשולחן. אני מחייכת כי אני מבינה למה זה נועד. גם אני אוהבת את התנוחה הזו.
ואז הוא הולך לצד השני ומקבע את רגלי לרגלי השולחן. מגע של החבל לא כואב ולמעשה כמעט מורגש. אבל לא מאפשר לי לסגור רגלים כי אז הוא מתהדק. היות ואני שכובה לרוחב השולחן , הרגלים מורחקות , ואני חשופה לחלוטין. הכוס הרעב פתוח.
הוא מעביר אצבע בי.
"זונה רטובה וחרמנית "
אני מחייכת מרחוק.
הוא סוטר לי בכוס ואני נענקת.
הוא מחכה שארגע. ואז הוא סוטר שוב. ושוב ממתין שארגע. הוא מחדיר לתוכי אצבע
"יופי זונה. את מוכנה.". הוא מזיין אותי קצת עם האצבע מפזר את הרטיבות שלי בכל עבר. מלטף שוב את הדגדגן אבל דואג שלא מדי.
אני מתה לגמור.
אבל ללא מגע שם, זה בילתי אפשרי. זה עינוי.
הוא מתקרב אל הראש השמוט שלי.
ומתכחך בי.
הוא עדין לבוש.
הוא תופס לי את השיער הרטוב ומונע ממני לזוז. זה לא כואב, אבל זה מקבע. הוא סוטר לי. אני מנסה להטות את הראש אבל זה מכאיב לי בשיער. הוא מרוצה מהתוצאה הזו.
"את לא מזיזה ממני את העיניים, ברור?"
"ברור"
הוא פותח את הרכסן ומתחיל לזיין לי את הפה.
אני ניהנת מזה.
לאט לאט הוא מעמיק בי ואני משתנקת. נחנקת. מריירת.
אני לא מזיזה ממנו את העיניים.
מדי פעם הוא צובט קלות בפטמותי.
אני רגישה בפטמות. אני מייללת. אז הוא סוטר לשדיים. וזה כאב שורף ומסמן.
בזוית הזו , שהראש שמוט, אני מצליחה להכילו עמוק יותר מדרך כלל כי הלוע נפתח. וכשהוא מחזיק את השיער, אין לי אפשרות לברוח עם הראש. לא מהזין ולא מהכאב. עולות לי דמעות.
מדי פעם יש לי רפלקס הקאה. אבל זה לא מפריע לו.
הוא ממשיך לזיין לי את הפה ולוודא, שעיני נעולות על שלו.
ואז הוא מתרחק קצת. עדין נותר עם קצהו בתוכי.
"רק תחזיקי אותו בפה" הוא אומר "בלי למצוץ. בלי לזוז. עיניים אלי".
הוא נוקש על השולחן עם ידו הפנויה.
ואז אני שומעת את דלת חדר השינה נפתחת.
פחד מהול בריגוש עוטף אותי. העיניים שלי מתרחבות.
"עיניים אלי" הוא אומר לי.
אני מתה להציץ אבל הוא מהדק את היד שתופסת לי בשיער.
"עיניים רק אלי"
כמה צעדים אני שומעת? כמה אנשים יש שם? מי הם?
"את זונה רטובה , נכון זונה?"
יש לי זין בפה ואני לא באמת יכולה לענות. אז אני ממצמצת.
"נכון".
"את חפץ. והיום את חפץ שתוק שמשרת"
אני מרגישה 2 ידיים זרות תופסות לי ביריכיים . מחוספות. מישהו לוקח את הזמן. ניגע לי בירכים הפנימיות. מלטף את הדגדגן. הידיים מזיזות את שפתי הכוס. כאילו הוא בוחן את הסחורה.
ידיים צובטות ומלטפות. זה כואב וזה נעים. אני לא מצליחה להחליט מה אני מרגישה, ואז הגוף מאותת לי- אני נוזלת. הכוס הבוגדני שלי שומר עלי.
אני מרגישה את הלב שלי דופק חזק. מאיים לפרוץ לי מבית החזה.
ואז את החדירה הפתאומית.
הזין שיש לי בפה מתחיל לזוז לאט. מתואם בקצב עם הזין שיש לי בכוס. שנכנס מהר וחזק. ויוצא לאט לאט . מתעתע.
המח שלי מתפוצץ. הפחד מנזיל אותי. הבחור בכוס שלי לא מדבר. אם היה מדבר אולי הייתי יכולה לנחש מי הוא. אבל הם משחקים לי בראש, לא רק משתמשים לי בגוף. הוא מאונן אותי לפעמים, אבל זה לא נעים לי. לדעתי זה נועד לא להיות נעים כי לפני זה הוא ידע לעשות נעים. הוא מזיין ולפעמים הוא גם צובט. הוא מתעלם מהייללות. הוא משתמש.
הוא גונח. ויוצא.
גם הזין שלו נעצר לי בפה בתיאום.
"עיניים אלי" הוא מזכיר לי. הוא לא באמת צריך. עיני נעולות בשלו אבל הן כבר לא רואות.
ואני מרגישה, שוב, זין נכנס אלי. הפעם בלי ידיים והרי אני מורחבת כבר, והכוס מזמין.
זה אותו הזין? זה זין אחר? הם מזיינים אותי שוב ואני מרגישה את פאניקה עוטפת אותי. רואה את הטירוף בעיניים שלו. את המבט ההוא. הספציפי. הוא רואה את הפאניקה שלי. הוא מחייך.
יותר מאוחר גם מבטו ילקח ממני. וגם יכולת השמיעה.
זה יהיה ערב ארוך. לארכו, אני לא אפסיק להיות , בדיוק הדבר שהוא רצה שאהיה, באותו היום-
חפץ שתוק לשירות.
~~~~~~~~~
פנטזיה.
~~~~~~~~~
לרוב אני לא כותבת פנטזיות.
~~~~~~~~~
