יומן מסע

אני לא גאה. 

רמת הדרמה לא הייתה מביישת סצינה בתיאטרון מוביל.

שתוקה בתחת שלי.

זה כואב אחרת. זר שונה ולא מוכר.

אני לא גאה בבכי,

וברעד שאחז בי.

לא גאה שלא יכולתי להשתלט על המחזות שראיתי בעיני.

אני לא גאה בבכי קורע הלב, בפחד חסר כל הפרופורציה. ברעד.

אני לא גאה בקשת התחושות שהציפה אותי. 

בחולשה שבי. בחוסר הפרופורציה בין רמת הכאב להיסטריה.

אני לא גאה.

אבל לפעמים, כנראה, אני גם צריכה להיות לא גאה.

אולי כי סשן זה לא תמיד הפי הפי ג'וי ג'וי, ואולי הוא לא צריך להיות.

זה רק משאיר מקום לגדול, ומלמד אותי, לאט ולא מתפשר, על כמה שאני עדין קטנה. וכמה דרך עוד יש לי.

ויש לי. 

תודה רבה על סשן קשוח. 

תודה שסבלתם אותי. 

תודה שאפשרתם ושמרתם עלי.

תודה שהשקעתם בי.

תודה על האהבה.

Words like violence"
Break the silence
Come crashing in
Into my little world
Painful to me
Pierce right through me
Can't you understand?
"Oh, my little girl